(מב) כִּֽי־זָ֭כַר אֶת־דְּבַ֣ר קָדְשׁ֑וֹ אֶֽת־אַבְרָהָ֥ם עַבְדּֽוֹ׃
(מג) וַיּוֹצִ֣א עַמּ֣וֹ בְשָׂשׂ֑וֹן בְּ֝רִנָּ֗ה אֶת־בְּחִירָֽיו׃
(מד) וַיִּתֵּ֣ן לָ֭הֶם אַרְצ֣וֹת גּוֹיִ֑ם וַֽעֲמַ֖ל לְאֻמִּ֣ים יִירָֽשׁוּ׃
(מה) בַּֽעֲב֤וּר ׀ יִשְׁמְר֣וּ חֻ֭קָּיו וְתֽוֹרֹתָ֥יו יִנְצֹ֗רוּ הַֽלְלוּ־יָֽהּ׃
(מב) והטעם לכל הדברים הללו שנתן ה' לישראל בצאתם ממצרים, כִּי זָכַר אֶת דְּבַר קָדְשׁוֹ, אֶת אַבְרָהָם עַבְדּוֹ, שהבטיח ה' לאברהם "וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" (בראשית ט"ו י"ד), וגם הענן והמים והמן שהוזכרו כאן, באו לישראל בזכות מעשיו הטובים של אברהם אבינו.
(מג) וַיּוֹצִא את עַמּוֹ בְשָׂשׂוֹן, בְּרִנָּה אֶת בְּחִירָיו, כי הצדיקים, בחירי ה', אמרו שירות ותשבחות.
(מד) וקיים ה' גם את מה שהבטיח לאברהם לגבי ירושת הארץ, וַיִּתֵּן לָהֶם ה' אַרְצוֹת גּוֹיִם, וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ, כי קיבלו את כל הרכוש והקנינים שעמלו בהם הכנענים שהיו לפניהם בארץ.
(מה) וכל זה היה בַּעֲבוּר שיִשְׁמְרוּ ישראל את חֻקָּיו – המצוות המעשיות, וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ ('נצירה' היא שמירה יתירה, כי התורה צריכה שמירה יותר מן המצוות המעשיות, מאחר ובתורה כלולים עיקרי האמונה), הַלְלוּ יָהּ.
