שיעור 58, ספר יהושע, פרק כד, יא-טז

יא וַתַּֽעַבְר֣וּ אֶת־הַיַּרְדֵּן֮ וַתָּבֹ֣אוּ אֶל־יְרִיחוֹ֒ וַיִּלָּֽחֲמ֣וּ בָכֶ֣ם בַּעֲלֵֽי־יְ֠רִיחוֹ הָֽאֱמֹרִ֨י וְהַפְּרִזִּ֜י וְהַֽכְּנַעֲנִ֗י וְהַֽחִתִּי֙ וְהַגִּרְגָּשִׁ֔י הַֽחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִ֑י וָֽאֶתֵּ֥ן אוֹתָ֖ם בְּיֶדְכֶֽם׃ יב וָֽאֶשְׁלַ֤ח לִפְנֵיכֶם֙ אֶת־הַצִּרְעָ֔ה וַתְּגָ֤רֶשׁ אוֹתָם֙ מִפְּנֵיכֶ֔ם שְׁנֵ֖י מַלְכֵ֣י הָֽאֱמֹרִ֑י לֹ֥א בְחַרְבְּךָ֖ וְלֹ֥א בְקַשְׁתֶּֽךָ׃ יג וָֽאֶתֵּ֨ן לָכֶ֜ם אֶ֣רֶץ ׀ אֲשֶׁ֧ר לֹֽא־יָגַ֣עְתָּ בָּ֗הּ וְעָרִים֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־בְנִיתֶ֔ם וַתֵּֽשְׁב֖וּ בָּהֶ֑ם כְּרָמִ֤ים וְזֵיתִים֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־נְטַעְתֶּ֔ם אַתֶּ֖ם אֹֽכְלִֽים׃ יד וְעַתָּ֞ה יְר֧אוּ אֶת־ה֛' וְעִבְד֥וּ אֹת֖וֹ בְּתָמִ֣ים וּבֶֽאֱמֶ֑ת וְהָסִ֣ירוּ אֶת־אֱלֹהִ֗ים אֲשֶׁר֩ עָֽבְד֨וּ אֲבֽוֹתֵיכֶ֜ם בְּעֵ֤בֶר הַנָּהָר֙ וּבְמִצְרַ֔יִם וְעִבְד֖וּ אֶת־הֽ'׃ טו וְאִם֩ רַ֨ע בְּֽעֵינֵיכֶ֜ם לַֽעֲבֹ֣ד אֶת־ה֗' בַּֽחֲר֨וּ לָכֶ֣ם הַיּוֹם֮ אֶת־מִ֣י תַֽעֲבֹדוּן֒ אִ֣ם אֶת־אֱלֹהִ֞ים אֲשֶׁר־עָֽבְד֣וּ אֲבֽוֹתֵיכֶ֗ם אֲשֶׁר֙ מֵעֵ֣בֶר הַנָּהָ֔ר וְאִם֙ אֶת־אֱלֹהֵ֣י הָֽאֱמֹרִ֔י אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֖ם יֹֽשְׁבִ֣ים בְּאַרְצָ֑ם וְאָֽנֹכִ֣י וּבֵיתִ֔י נַֽעֲבֹ֖ד אֶת־הֽ'׃ טז וַיַּ֤עַן הָעָם֙ וַיֹּ֔אמֶר חָלִ֣ילָה לָּ֔נוּ מֵֽעֲזֹ֖ב אֶת־ה֑' לַֽעֲבֹ֖ד אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִֽים׃

֍           ֍            ֍

(יא) וַתַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן בדרך נס, וַתָּבֹאוּ אֶל יְרִיחוֹ וכבשתם אותה בדרך נס, וַיִּלָּחֲמוּ בָכֶם בַּעֲלֵי יְרִיחוֹ – באו להילחם בכם האומות לנקום את נקמת יריחו, הָאֱמֹרִי, וְהַפְּרִזִּי, וְהַכְּנַעֲנִי, וְהַחִתִּי, וְהַגִּרְגָּשִׁי, הַחִוִּי, וְהַיְבוּסִי, וָאֶתֵּן אוֹתָם בְּיֶדְכֶם, ואמנם הגרגשי לא הוזכר לעיל, כיון שרק התאסף להלחם עם ישראל, ואחר כך התיירא וברח לאפריקא.

(יב) וָאֶשְׁלַח לִפְנֵיכֶם אֶת הַצִּרְעָה – שלח ה' על הגרגשי שמועה רעה שהפחידה אותם כצרעה, וַתְּגָרֶשׁ אוֹתָם מִפְּנֵיכֶם – ומחמת שמועה זו ברחו לגמרי מארץ ישראל, והשמועה היתה מה שנצחו ישראל את שְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי, על ידי זה התייראו וברחו מארצם, ודבר זה היה לֹא בְחַרְבְּךָ וְלֹא בְקַשְׁתֶּךָ, אלא על ידי ישועת ה', שהטיל עליהם אימה ופחד.

(יג) וָאֶתֵּן לָכֶם אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא יָגַעְתָּ בָּהּ, וְעָרִים אֲשֶׁר לֹא בְנִיתֶם, וַתֵּשְׁבוּ בָּהֶם. כְּרָמִים וְזֵיתִים אֲשֶׁר לֹא נְטַעְתֶּם אַתֶּם אֹכְלִים.

(יד) וְעַתָּה, אחרי כל החסדים הגדולים שעשה עמכם ה', יְראוּ אֶת ה' יראת הרוממות, ולא יראת העונש בלבד, וְעִבְדוּ אֹתוֹ בְּתָמִים וּבֶאֱמֶת, ולא עבודה מהשפה ולחוץ, ולא עבודה על מנת לקבל פרס, שאין זו עבודה תמימה, וְהָסִירוּ אֶת אֱלֹהִים אֲשֶׁר עָבְדוּ אֲבוֹתֵיכֶם בְּעֵבֶר הַנָּהָר וּבְמִצְרַיִם, כי אין לעבוד את ה' בשיתוף, וְעִבְדוּ אֶת ה' לבדו.

(טו) וְאִם רַע בְּעֵינֵיכֶם לַעֲבֹד אֶת ה', בַּחֲרוּ לָכֶם הַיּוֹם אֶת מִי תַעֲבֹדוּן, אִם אֶת אֱלֹהִים אֲשֶׁר עָבְדוּ אֲבוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר מֵעֵבֶר הַנָּהָר, שתחשבו שהם טובים לכם מצד התייחסותכם לאבותיכם שהיו עובדים להם, וְאִם אֶת אֱלֹהֵי הָאֱמֹרִי, שתחשבו שהוא יועיל לכם מצד אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בְּאַרְצָם, וְאָנֹכִי וּבֵיתִי נַעֲבֹד אֶת ה', כי מאמינים אנו שלא נושפע משום שר או מזל או כוכב, אלא רק מה' לבדו.

(טז) וַיַּעַן הָעָם וַיֹּאמֶר, חָלִילָה לָּנוּ מֵעֲזֹב אֶת ה', לַעֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים.