והם הדברים שיש לנו ללמוד מדברי הנביא בפסוקים אלו
֍ ֍ ֍
ז. למדנו מענין המזבח שבנו השבטים אשר מעבר הירדן, כי כשירצה האדם לעשות דבר, שיתכן שיגרם ממנו הפסד או נזק, ראוי שיתחכם להסירו קודם בואו, והגם שאותו הפסד או נזק עשוי לבוא רק לזמן רחוק, הלא תראה כי אלו השבטים שמעבר לירדן, כשראו כי באורך הזמן ייגרם מחמת הפסקת הירדן ביניהם לבין אחיהם שישביתו בניהם מעבוד את ה', התחכמו להמציא דבר קיים, והוא המזבח שבנו שם, המורה שגם הם מעם ה', ולזה בנו שם המזבח ההוא שיהיה בתבנית מזבח ה'. וכן נהג יהושע בן נון, כאשר ראה גם כן אפשרות שעם ישראל יסור מאחרי ה' מצד מה שנשארו מן הגוים ההם שלא החרימום, גם כן עשה מה שביכולתו להצילם מזה, והביאם לכך שיקבלו עליהם שנית את האלקים לעבדו ולאהבה אותו, ושלא לסור מאחריו, להרחיקם יותר מזה העון:
ח. למדנו מענין שלוח פנחס והנשיאים לשבטים שהיו מעבר לירדן לחקור אמתת הענין קודם עלותם עליהם לצבא, כי גם בענינים אשר יחשוב האדם שאין להמתין עליהם לעשותם, אלא יש לעשותם מיד, מכל מקום צריך הוא להתישב ולחקור הענין, הלא תראה, כי לולא זאת החקירה – היה נמשך מזה נזק רב, אם היו עולים בני ישראל לצבא על אחיהם.
ט. למדנו שראוי לכל אדם שישתדל שיהיה נקבר בגבול משפחתו, להשאיר שמו, ולכן הזכיר הכתוב שיהושע נקבר בגבול נחלתו, ונקבר יוסף בגבול נחלת בניו, ונקבר אלעזר בן אהרן בגבעת פנחס בנו.
