(קמט) ק֭וֹלִי שִׁמְעָ֣ה כְחַסְדֶּ֑ךָ יְ֝הוָ֗ה כְּֽמִשְׁפָּטֶ֥ךָ חַיֵּֽנִי׃
(קנ) קָֽ֭רְבוּ רֹֽדְפֵ֣י זִמָּ֑ה מִתּוֹרָֽתְךָ֥ רָחָֽקוּ׃
(קנא) קָר֣וֹב אַתָּ֣ה יְהוָ֑ה וְֽכָל־מִצְו͏ֹתֶ֥יךָ אֱמֶֽת׃
(קנב) קֶ֣דֶם יָ֭דַעְתִּי מֵעֵֽדֹתֶ֑יךָ כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם יְסַדְתָּֽם׃
(קמט) ולכן אבקש, קוֹלִי שִׁמְעָה בתפילתי אליך, כְחַסְדֶּךָ – מצד מידת החסד שלך, יְיָ, כְּמִשְׁפָּטֶךָ חַיֵּנִי – תְּחַיֶּה ותציל אותי מצד הדין והמשפט, והיינו מצד זכויותי, או מצד הבטחתך לי בנבואה.
(קנ) אף שלרשעים מצד עצמם אין קירבה זה לזה, כי כל אחד חוטא בתאוותיו ומעלליו הפרטיים כפי נטיית ליבו הרע, מכל מקום קָרְבוּ רֹדְפֵי זִמָּה להיות דומים זה לזה בכך שכולם מִתּוֹרָתְךָ רָחָקוּ, ובענין זה של הריחוק מהתורה הם קרובים ושוים זה לזה.
(קנא) כנגד דעתם של הרשעים, האומרים שה' רחוק מהעולם ואינו משגיח על מעשי בני האדם, ומחמת כן לא יאמינו שיצווה ה' על בני האדם לעשות מעשים מסוימים או להמנע מהם, הרי לפי האמת קָרוֹב אַתָּה יְיָ, ומשגיח על בני האדם, וְכָל מִצְוֹתֶיךָ אֱמֶת – ולכן יודעים אנו שאמת הדבר שציוית עלינו לקיים את המצוות ולהמנע מהעבירות.
(קנב) דבר זה, האמור בפסוק הקודם, שאתה קרוב לעולם ומשגיח עליו, קֶדֶם יָדַעְתִּי מֵעֵדֹתֶיךָ – ידעתי זאת מעדותיך הקדומות, שבהם יסופר על השגחת ה' ונפלאותיו עִם האבות ועִם ישראל בדורות הקודמים, אך אין לומר שדבר זה היה רק בימים הקדמונים ולא עתה, כִּי את העדויות הללו, לְעוֹלָם יְסַדְתָּם, שאותה הנהגה שנהגת בה בימי קדם, תנהג בה לעולם.
