שיעור 9, ספר שופטים, פרק ד, א-ט

א וַיֹּסִ֨פוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לַֽעֲשׂ֥וֹת הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י ה֑' וְאֵה֖וּד מֵֽת׃ ב וַיִּמְכְּרֵ֣ם ה֗' בְּיַד֙ יָבִ֣ין מֶֽלֶךְ־כְּנַ֔עַן אֲשֶׁ֥ר מָלַ֖ךְ בְּחָצ֑וֹר וְשַׂר־צְבָאוֹ֙ סִֽיסְרָ֔א וְה֥וּא יוֹשֵׁ֖ב בַּֽחֲרֹ֥שֶׁת הַגּוֹיִֽם׃ ג וַיִּצְעֲק֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל־ה֑' כִּ֠י תְּשַׁ֨ע מֵא֤וֹת רֶֽכֶב־בַּרְזֶל֙ ל֔וֹ וְ֠הוּא לָחַ֞ץ אֶת־בְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל בְּחָזְקָ֖ה עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָֽה׃ ד וּדְבוֹרָה֙ אִשָּׁ֣ה נְבִיאָ֔ה אֵ֖שֶׁת לַפִּיד֑וֹת הִ֛יא שֹֽׁפְטָ֥ה אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל בָּעֵ֥ת הַהִֽיא׃ ה וְ֠הִיא יוֹשֶׁ֨בֶת תַּֽחַת־תֹּ֜מֶר דְּבוֹרָ֗ה בֵּ֧ין הָֽרָמָ֛ה וּבֵ֥ין בֵּֽית־אֵ֖ל בְּהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם וַיַּֽעֲל֥וּ אֵלֶ֛יהָ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לַמִּשְׁפָּֽט׃ ו וַתִּשְׁלַ֗ח וַתִּקְרָא֙ לְבָרָ֣ק בֶּן־אֲבִינֹ֔עַם מִקֶּ֖דֶשׁ נַפְתָּלִ֑י וַתֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו הֲלֹ֥א צִוָּ֣ה ׀ ה֣' אֱלֹהֵֽי־יִשְׂרָאֵ֗ל לֵ֤ךְ וּמָֽשַׁכְתָּ֙ בְּהַ֣ר תָּב֔וֹר וְלָֽקַחְתָּ֣ עִמְּךָ֗ עֲשֶׂ֤רֶת אֲלָפִים֙ אִ֔ישׁ מִבְּנֵ֥י נַפְתָּלִ֖י וּמִבְּנֵ֥י זְבֻלֽוּן׃ ז וּמָֽשַׁכְתִּ֨י אֵלֶ֜יךָ אֶל־נַ֣חַל קִישׁ֗וֹן אֶת־סִֽיסְרָא֙ שַׂר־צְבָ֣א יָבִ֔ין וְאֶת־רִכְבּ֖וֹ וְאֶת־הֲמוֹנ֑וֹ וּנְתַתִּ֖יהוּ בְּיָדֶֽךָ׃ ח וַיֹּ֤אמֶר אֵלֶ֨יהָ֙ בָּרָ֔ק אִם־תֵּֽלְכִ֥י עִמִּ֖י וְהָלָ֑כְתִּי וְאִם־לֹ֥א תֵֽלְכִ֛י עִמִּ֖י לֹ֥א אֵלֵֽךְ׃ ט וַתֹּ֜אמֶר הָלֹ֧ךְ אֵלֵ֣ךְ עִמָּ֗ךְ אֶ֚פֶס כִּי֩ לֹ֨א תִֽהְיֶ֜ה תִּֽפְאַרְתְּךָ֗ עַל־הַדֶּ֨רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר אַתָּ֣ה הוֹלֵ֔ךְ כִּ֣י בְֽיַד־אִשָּׁ֔ה יִמְכֹּ֥ר ה֖' אֶת־סִֽיסְרָ֑א וַתָּ֧קָם דְּבוֹרָ֛ה וַתֵּ֥לֶךְ עִם־בָּרָ֖ק קֶֽדְשָׁה׃

֍           ֍            ֍

(א) וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה', וכבר בחיי אהוד עשו את הרע בעיני ה', אך כיון שהיה אהוד צדיק, הגן על כל ישראל, וְאֵהוּד מֵת, ואז נענשו ישראל על חטאיהם.

(ב) עד עתה נענשו ישראל בכך שנמסרו ליד אומות שלא היו משבע האומות שבארץ ישראל, כמו ארם ומואב, אך עתה נמסרו ביד הכנענים, וכפי שהזהירם ה' בנבואה שהעמים שישארו בארץ יהיו להם למוקש, וַיִּמְכְּרֵם ה' בְּיַד יָבִין מֶלֶךְ כְּנַעַן, אֲשֶׁר מָלַךְ בתחילה בְּחָצוֹר, וְשַׂר צְבָאוֹ היה סִיסְרָא, ולאחר שכבש יהושע את חצור, וְהוּא יוֹשֵׁב בַּחֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם, ושמר איבה לישראל מזמן שכבשו את עיר ממלכתו חצור.

(ג) וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה', ו'צעקה' היא גדולה יותר מ'זעקה' שהוזכרה לעיל, והיו לכך שלש סיבות, א. כיון שבדרך הטבע לא היתה להם דרך לנצחו, כִּי תְּשַׁע מֵאוֹת רֶכֶב בַּרְזֶל לוֹ, ב. וְהוּא לָחַץ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחָזְקָה, יותר מאותם שלחצו אותם עד עתה, ג. וגם היה משך זמן השעבוד עֶשְׂרִים שָׁנָה, שהוא זמן ארוך.

(ד) ועתה התקבצו ארבע סיבות לכך שהושיע ה' את ישראל, א. מה שצעקו אל ה', כפי שהוזכר בפסוק הקודם. ב. וּדְבוֹרָה אִשָּׁה נְבִיאָה, והיתה זכותה גדולה יותר מהשופטים שקדמו לה, שלא זכו לנבואה, וגם היתה אֵשֶׁת לַפִּידוֹת – אשה שכל מעשיה בזריזות ובהתלהבות, כלפידים, ג. הִיא שֹׁפְטָה אֶת יִשְׂרָאֵל בָּעֵת הַהִיא, והשתדלה לתקן את העם, בשופטה אותם.

(ה) ד. זכותם של ישראל, שבשונה מזמן השופטים שקדמו לה, שהיו השופטים צריכים להסתובב בין העם ולדון אותם, עתה היו ישראל מעצמם מבקשים את התורה ואת המשפט, וְהִיא יוֹשֶׁבֶת תַּחַת תֹּמֶר דְּבוֹרָה, שאותו תומר נמצא בֵּין הָרָמָה וּבֵין בֵּית אֵל בְּהַר אֶפְרָיִם, וַיַּעֲלוּ אֵלֶיהָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מעצמם ומרצונם לַמִּשְׁפָּט.

(ו) וַתִּשְׁלַח דבורה וַתִּקְרָא לְבָרָק בֶּן אֲבִינֹעַם מִקֶּדֶשׁ נַפְתָּלִי, וַתֹּאמֶר אֵלָיו בנבואה, הֲלֹא צִוָּה ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, לֵךְ וּמָשַׁכְתָּ בדיבורך אנשים שיתקבצו אליך למלחמה בְּהַר תָּבוֹר [והיה צורך למושכם ולפתותם בדברים, כיון שהיו יראים מצבאו הגדול והחזק של סיסרא], וְלָקַחְתָּ עִמְּךָ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ, ויהיו אנשים אלו דוקא מִבְּנֵי נַפְתָּלִי וּמִבְּנֵי זְבֻלוּן.

(ז) וכאשר תעשה כן, וּמָשַׁכְתִּי אֵלֶיךָ אֶל נַחַל קִישׁוֹן אֶת סִיסְרָא שַׂר צְבָא יָבִין, וְאֶת רִכְבּוֹ, וְאֶת הֲמוֹנוֹ – העם הרב אשר איתו, וּנְתַתִּיהוּ בְּיָדֶךָ.

(ח) וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ בָּרָק, על אף שאני מאמין בנבואתך, ורצוני לעשות כן, אך העם לא יאמינו לדברי, ולכן רק אִם תֵּלְכִי עִמִּי, שישמעו העם את הדבר מפי הנביאה בעצמה, וְהָלָכְתִּי, וְאִם לֹא תֵלְכִי עִמִּי, הרי לא יאמינו העם לדברי, ולכן לֹא אֵלֵךְ, כי תהיה הליכתי בחינם.

(ט) וַתֹּאמֶר אליו דבורה, הָלֹךְ אֵלֵךְ עִמָּךְ, אֶפֶס, כִּי לֹא תִהְיֶה תִּפְאַרְתְּךָ עַל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אַתָּה הוֹלֵךְ, כי אם היית הולך בעצמך, היה הדבר לך לכבוד ולתפארת, כי היו העם שומעים לך, והיה סיסרא נופל בידך, אך עתה לא יהיה כן, כִּי בְיַד אִשָּׁה יִמְכֹּר ה' אֶת סִיסְרָא, כי תחילת הקיבוץ של העם יהיה על ידי דבורה, ומפלת סיסרא עצמו תהיה ביד יעל, וכפי שאירע לבסוף, וַתָּקָם דְּבוֹרָה, וַתֵּלֶךְ עִם בָּרָק קֶדְשָׁה.