שיעור 8, ספר שופטים, פרק ג, כב-לא

כב וַיָּבֹ֨א גַֽם־הַנִּצָּ֜ב אַחַ֣ר הַלַּ֗הַב וַיִּסְגֹּ֤ר הַחֵ֨לֶב֙ בְּעַ֣ד הַלַּ֔הַב כִּ֣י לֹ֥א שָׁלַ֛ף הַחֶ֖רֶב מִבִּטְנ֑וֹ וַיֵּצֵ֖א הַֽפַּרְשְׁדֹֽנָה׃ כג וַיֵּצֵ֥א אֵה֖וּד הַֽמִּסְדְּר֑וֹנָה וַיִּסְגֹּ֞ר דַּלְת֧וֹת הָֽעֲלִיָּ֛ה בַּֽעֲד֖וֹ וְנָעָֽל׃ כד וְה֤וּא יָצָא֙ וַֽעֲבָדָ֣יו בָּ֔אוּ וַיִּרְא֕וּ וְהִנֵּ֛ה דַּלְת֥וֹת הָֽעֲלִיָּ֖ה נְעֻל֑וֹת וַיֹּ֣אמְר֔וּ אַ֣ךְ מֵסִ֥יךְ ה֛וּא אֶת־רַגְלָ֖יו בַּֽחֲדַ֥ר הַמְּקֵרָֽה׃ כה וַיָּחִ֣ילוּ עַד־בּ֔וֹשׁ וְהִנֵּ֛ה אֵינֶ֥נּוּ פֹתֵ֖חַ דַּלְת֣וֹת הָֽעֲלִיָּ֑ה וַיִּקְח֤וּ אֶת־הַמַּפְתֵּ֨חַ֙ וַיִּפְתָּ֔חוּ וְהִנֵּה֙ אֲדֹ֣נֵיהֶ֔ם נֹפֵ֥ל אַ֖רְצָה מֵֽת׃ כו וְאֵה֥וּד נִמְלַ֖ט עַ֣ד הִֽתְמַהְמְהָ֑ם וְהוּא֙ עָבַ֣ר אֶת־הַפְּסִילִ֔ים וַיִּמָּלֵ֖ט הַשְּׂעִירָֽתָה׃ כז וַיְהִ֣י בְּבוֹא֔וֹ וַיִּתְקַ֥ע בַּשּׁוֹפָ֖ר בְּהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם וַיֵּֽרְד֨וּ עִמּ֧וֹ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל מִן־הָהָ֖ר וְה֥וּא לִפְנֵיהֶֽם׃ כח וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ רִדְפ֣וּ אַֽחֲרַ֔י כִּֽי־נָתַ֨ן ה֧' אֶת־אֹֽיְבֵיכֶ֛ם אֶת־מוֹאָ֖ב בְּיֶדְכֶ֑ם וַיֵּֽרְד֣וּ אַֽחֲרָ֗יו וַֽיִּלְכְּד֞וּ אֶֽת־מַעְבְּר֤וֹת הַיַּרְדֵּן֙ לְמוֹאָ֔ב וְלֹֽא־נָתְנ֥וּ אִ֖ישׁ לַֽעֲבֹֽר׃ כט וַיַּכּ֨וּ אֶת־מוֹאָ֜ב בָּעֵ֣ת הַהִ֗יא כַּֽעֲשֶׂ֤רֶת אֲלָפִים֙ אִ֔ישׁ כָּל־שָׁמֵ֖ן וְכָל־אִ֣ישׁ חָ֑יִל וְלֹ֥א נִמְלַ֖ט אִֽישׁ׃ ל וַתִּכָּנַ֤ע מוֹאָב֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא תַּ֖חַת יַ֣ד יִשְׂרָאֵ֑ל וַתִּשְׁקֹ֥ט הָאָ֖רֶץ שְׁמוֹנִ֥ים שָׁנָֽה׃ לא וְאַֽחֲרָ֤יו הָיָה֙ שַׁמְגַּ֣ר בֶּן־עֲנָ֔ת וַיַּ֤ךְ אֶת־פְּלִשְׁתִּים֙ שֵֽׁשׁ־מֵא֣וֹת אִ֔ישׁ בְּמַלְמַ֖ד הַבָּקָ֑ר וַיּ֥וֹשַׁע גַּם־ה֖וּא אֶת־יִשְׂרָאֵֽל׃

֍           ֍            ֍

(כב) וַיָּבֹא גַם הַנִּצָּב – הידית של החרב נכנסה לגופו של עגלון אַחַר הַלַּהַב של החרב, וַיִּסְגֹּר הַחֵלֶב של גוף עגלון בְּעַד הַלַּהַב, כִּי לֹא שָׁלַף אהוד את הַחֶרֶב מִבִּטְנוֹ, וַיֵּצֵא הַפַּרְשְׁדֹנָה – יצאו הפרשותיו מגופו.

(כג) וַיֵּצֵא אֵהוּד הַמִּסְדְּרוֹנָה – אל הפרוזדור, וַיִּסְגֹּר דַּלְתוֹת הָעֲלִיָּה בַּעֲדוֹ, וְנָעָל במנעול, כדי שיחשבו שהמלך נעל את חדרו, ויימנעו מלהכנס לחדרו עד שיספיק להמלט.

(כד) וְהוּא יָצָא, וַעֲבָדָיו של עגלון בָּאוּ, וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה דַּלְתוֹת הָעֲלִיָּה נְעֻלוֹת, וַיֹּאמְרוּ, אַךְ מֵסִיךְ הוּא אֶת רַגְלָיו – בודאי עושה הוא את צרכיו בַּחֲדַר הַמְּקֵרָה, ולכן לא נכנסו לחדרו.

(כה) וַיָּחִילוּ עַד בּוֹשׁ – המתינו יותר מהזמן הראוי לכך לפי דעתם, וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ פֹתֵחַ דַּלְתוֹת הָעֲלִיָּה, וַיִּקְחוּ אֶת הַמַּפְתֵּחַ, וַיִּפְתָּחוּ, וְהִנֵּה אֲדֹנֵיהֶם נֹפֵל אַרְצָה מֵת.

(כו) וְאֵהוּד נִמְלַט עַד הִתְמַהְמְהָם, וְהוּא עָבַר אֶת מקום הַפְּסִילִים, וַיִּמָּלֵט הַשְּׂעִירָתָה [-שם מקום].

(כז) וַיְהִי בְּבוֹאוֹ לשם, וַיִּתְקַע אהוד בַּשּׁוֹפָר בְּהַר אֶפְרָיִם לאות מלחמה, וַיֵּרְדוּ עִמּוֹ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָהָר, וְהוּא הולך לִפְנֵיהֶם.

(כח) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אהוד, רִדְפוּ את האויבים אַחֲרַי, כִּי נָתַן ה' אֶת אֹיְבֵיכֶם, אֶת מוֹאָב, בְּיֶדְכֶם. וַיֵּרְדוּ אַחֲרָיו, וַיִּלְכְּדוּ תחילה אֶת מַעְבְּרוֹת הַיַּרְדֵּן לְמוֹאָב – המקום שבו עוברים את הירדן לארץ מואב, כדי שלא יוכלו להמלט לארצם, וְלֹא נָתְנוּ אִישׁ לַעֲבֹר.

(כט) וַיַּכּוּ ישראל אֶת מוֹאָב בָּעֵת הַהִיא כַּעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ, כָּל שָׁמֵן – כל אדם בריא וחזק, וְכָל אִישׁ חָיִל, וְלֹא נִמְלַט אִישׁ.

(ל) וַתִּכָּנַע מוֹאָב בַּיּוֹם הַהוּא תַּחַת יַד יִשְׂרָאֵל, ואף שלאחר אותו יום כבר לא נכנעו תחת יד ישראל, מכל מקום היתה התשועה בכך שלא היו עבדים עוד למואב, וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ שְׁמוֹנִים שָׁנָה.

(לא) וְאַחֲרָיו – אחרי אהוד בן גרא הָיָה שַׁמְגַּר בֶּן עֲנָת, וַיַּךְ אֶת פְּלִשְׁתִּים שֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ בְּמַלְמַד הַבָּקָר – במקל שיש מחט בקצהו, ובו מלמדים את הבקר ללכת ביושר, וַיּוֹשַׁע גַּם הוּא אֶת יִשְׂרָאֵל.