י. השומע מחבירו לשון הרע, ויש 'דברים הניכרים' המוכיחים שהדבר אמת, אם אין זה דבר של שלילת המעלות אלא של מעשה רע ממש שעשה אותו אדם, ואי אפשר לדונו לכף זכות, מותר להאמין ולקבל את הדברים.
יא. ההיתר להאמין ללשון הרע שיש בו 'דברים הניכרים' שהוא אמת, זהו רק כשהדברים ניכרים ממש, ולא רק קצת, ובתנאי שראה אותם בעצמו.
יב. אף במקום שיש דברים הניכרים ומותר לשומע להאמין, אסור לו לספר זאת לאחרים, ולא להפסידו ממון או להכותו על פי הדברים ששמע.
* * *
פירוט ההלכה היומית: י. אם אדם מספר לחבירו לשון הרע, ויש 'דברים הניכרים' המוכיחים שהדבר אמת, הדין הוא כך: אם יש בסיפור הזה אפשרות לדון את אותו אדם שסיפרו עליו לכף זכות, או שענין זה הוא בשלילת המעלות וכדומה [שאז גם אם הדברים נכונים אסור למספר לספר זאת], אין להאמין ולקבל את הדברים, אבל אם זהו דבר שאי אפשר לדונו לכף זכות, וניכרים הדברים שהם אמת, מותר להאמין ולקבל את הדברים. ובתנאי שיש בכך תועלת לעתיד, שיזהר מאותו אדם וכדומה. והיתר זה הוא אפילו אם שמע את הדברים מאדם שאינו כשר לעדות, ואפילו אם אותו אדם כבר שיקר פעם אחת בענין זה, מכל מקום אם במה שהוא מספר לו עתה יש 'דברים הניכרים' המוכיחים שדבריו נכונים, מותר להאמין לו. אמנם צריך להזהר מאד ולחקור היטב אם אכן יש בסיפור זה 'דברים הניכרים'.
יא. היתר זה הוא רק כשיש 'דברים ניכרים' ממש, והיינו הוכחה הנוגעת לסיפור זה שהוא שומע על אותו אדם, וראה בעצמו את אותם דברים ניכרים. אבל אם הדברים רחוקים וזהו רק דבר הניכר קצת, או שלא ראה בעצמו, אינו יכול לקבל את הדברים.
יב. ואפילו במקום שיש 'דברים הניכרים' ומותר להאמין, היינו רק לגבי עצמו, אבל אסור לו לספר את הדבר לאחרים, וכן אינו יכול להפסידו ממון על פי זה, או להכותו.
