מסכת כלים, פרק י, משנה ה

משנה ה: חָבִית שֶׁנִּתְקַלְּפָה וְהַזֶּפֶת שֶׁלָּהּ עוֹמֶדֶת, וְכֵן קְבוֹסִים שֶׁל מֻרְיָס שֶׁגְּפָתָן עִם הַשָּׂפָה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵינָם מַצִּילִין. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מַצִּילִין:

משנה ה: חָבִית שֶׁנִּתְקַלְּפָה וְהַזֶּפֶת שֶׁלָּהּ עוֹמֶדֶת, כלומר, חבית סתומה של חרס שהיתה מצופה בחלקה הפנימי בזפת עבה, ונשבר חלק מהחרס של החבית עצמה, אך באותו מקום שנשבר נשארה הזפת הפנימית קיימת כצורת החבית, ונמצא עתה שחלק מהחבית הוא חרס מצופה מבפנים בזפת, וחלק מהחבית הוא זפת לבדה ללא חרס (ובאופן זה אין הזפת נחשבת כ'סתימה' של החרס, שהרי אינה נמצאת בעובי החבית כהמשך לחרס עצמו, אלא בחלק הפנימי של החבית, מתחת לחרס עצמו), וְכֵן קְבוֹסִים שֶׁל מֻרְיָס – קנקנים שנותנים בהם ציר של דגים, ועשויים באופן שפיהם למעלה צר, והולך ומתרחב כלפי חוץ, ולכן אין נח לסותמם בצמיד פתיל מלמעלה, במקום הרחב, שֶׁגְּפָתָן עִם הַשָּׂפָה – ולכן סתמם בגפת העשוי כצמיד פתיל בחלקם הפנימי, במקום הצר, ונמצא שמעל המקום הסגור בצמיד פתיל נמשך הקנקן כלפי מעלה ומתרחב מעט, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵינָם מַצִּילִין, כיון שנאמר בצמיד פתיל שיש צורך שיהא 'עליו', כלומר על הכלי, ואילו בחבית שנשבר החרס ונשארה הזפת נמצאת הסתימה למטה מהנקב שבחרס, ובקבוסים של מורייס נמצא הצמיד פתיל בתוך הקנקן, ולא מעליו. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מַצִּילִין, כיון שהזפת דבוק בחבית, והגפת דבוקה בקנקן, אין צורך שיהיו דוקא מעל הכלי, אלא גם באופן זה נחשבים כצמיד פתיל ומצילים מן הטומאה.