מסכת כלים, פרק כד, משנה טו

משנה טו: שְׁלֹשָׁה פְרָקִילִינִין הֵן. שֶׁל צָדֵי חַיָּה וָעוֹף, טָמֵא מִדְרָס. שֶׁל חֲגָבִין, טָמֵא טְמֵת מֵת. וְשֶׁל קַיָּצִין, טָהוֹר מִכְּלוּם:

משנה טו: שְׁלֹשָׁה פְרָקִילִינִין – כפפות עור הֵן, המכסות את כף היד אך אינן מכסות את האצבעות, וחלוקים בדיניהם לגבי טומאה וטהרה, פרקלין שֶׁל צָדֵי חַיָּה וָעוֹף, שמושיבים על גב ידם המכוסה בפרקלין עופות צייד טורפים, ומלמדים אותם לצוד חיות קטנות ועופות, הרי הוא טָמֵא מִדְרָס, כיון שדרך האדם עצמו לשבת עליהם בזמן שאין העוף יושב עליו, והרי זה ככלי העומד גם לישיבה. ופרקלין שֶׁל חֲגָבִין, שמלביש כפפה זו על כף ידו ופורסה, וכשבאים חגבים לתוך ידו סוגרה פתאום וצד אותם, והרי זה ככלי עור שאף שאין לו בית קיבול, כיון שהוא משמש גם את האדם עצמו הרי הוא טָמֵא טְמֵת מֵת ושאר טומאות, אך כיון שהוא קטן ואינו ראוי לישיבה, אינו מטמא טומאת מדרס. וּפרקלין שֶׁל קַיָּצִין – מלקטי קוצים, וכפפת העור מגינה על ידיו מהקוצים, כיון שאינם עשויים לשם מלבוש אלא כדי להצילו מדקירות הקוצים אין זה נחשב כלי, וטָהוֹר מִכְּלוּם – אינו מקבל טומאה כלל.