מסכת כלים, פרק כח, משנה ג

משנה ג: הָעוֹשֶׂה אִסְפְּלָנִית, בֵּין בְּבֶגֶד בֵּין בְּעוֹר, טְהוֹרָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, עַל הָעוֹר, טָהוֹר. מְלוּגְמָא, בְּבֶגֶד, טְהוֹרָה, וּבְעוֹר, טְמֵאָה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אַף בְּבֶגֶד, טְמֵאָה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא נִנְעָרֶת:

משנה ג: הָעוֹשֶׂה אִסְפְּלָנִית – תחבושת הניתנת עם גבי פצע, בֵּין בְּבֶגֶד בֵּין בְּעוֹר, אף שהיה בהם שיעור שיש בו כדי לקבל טומאה, מכל מקום טְהוֹרָה, כיון שנמאסת על ידי הפצע ואינה ראויה לשום שימוש. (רבי יוסי אומר על העור טהור). מְלוּגְמָא – קמח המעורב בסממנים, ומניחים את התערובת על גבי הפצע, לרפואה, אם חבש הכל בְּבֶגֶד, טְהוֹרָה מלקבל טומאה, כיון שהבגד סופג לתוכו את התערובת, ונמאס בכך, ואינו ראוי לשום שימוש. וּבְעוֹר, טְמֵאָה – מקבלת טומאה, כיון שהעור ניתן לניקוי, וראוי לאחר ניקויו לשימושים אחרים. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אַף בְּבֶגֶד שהשתמשו בו לאותה מלוגמא, טְמֵאָה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא נִנְעָרֶת – לאחר שהתערובת מתייבשת ניתן לנערה מעל גבי הבגד, ולהשתמש בו לדברים אחרים. ואף שהשמנונית נשארת בבגד, אין בכך כדי לבטלו מחשיבותו.