מסכת כלים, פרק ל, משנה א

פרק ל, משנה א: כְּלֵי זְכוּכִית, פְּשׁוּטֵיהֶן טְהוֹרִין, וּמְקַבְּלֵיהֶן טְמֵאִים. נִשְׁבְּרוּ, טָהָרוּ. חָזַר וְעָשָׂה מֵהֶן כֵּלִים, מְקַבְּלִין טֻמְאָה מִכָּאן וּלְהַבָּא. הַטַּבְלָא וְהָאִסְקוּטְלָא שֶׁל זְכוּכִית, טְהוֹרִין. אִם יֶשׁ לָהֶן לִזְבֵּז, טְמֵאִים. שׁוּלֵי קְעָרָה וְשׁוּלֵי אִסְקוּטְלָא שֶׁל זְכוּכִית שֶׁהִתְקִינָן לְתַשְׁמִישׁ, טְהוֹרִין. קִרְטְסָן אוֹ שָׁפָן בְּשׁוּפִין, טְמֵאִין:

פרק ל, משנה א: כְּלֵי זְכוּכִית, המקבלים טומאה רק מדרבנן, השוו חכמים את דינם לדין כלי חרס, ולכן פְּשׁוּטֵיהֶן טְהוֹרִין, וּמְקַבְּלֵיהֶן – כלים שיש להם בית קיבול, טְמֵאִים – מקבלים טומאה. נִשְׁבְּרוּ כלי הזכוכית לאחר שנטמאו, טָהָרוּ. חָזַר וְעָשָׂה מֵהֶן כֵּלִים, אין טומאתם הישנה חוזרת, אלא הם מְקַבְּלִין טֻמְאָה רק מִכָּאן וּלְהַבָּא.

הַטַּבְלָא – לוח שולחן, וְהָאִסְקוּטְלָא – מגש שאין לו בית קיבול, אך הוא מונח על בסיס שיש לו בית קיבול הפוך, שפתחו כלפי מטה, שֶׁל זְכוּכִית, טְהוֹרִין, כיון שאין להם בית קיבול, ואף באיסקוטלא שיש לבסיסה בית קיבול הפוך, הרי אין דרך להשתמש בו כשהכלי שלם. ואִם יֶשׁ לָהֶן לִזְבֵּז – שפה סביבם, נמצא שיש להם בית קיבול, והרי הם טְמֵאִים – מקבלים טומאה.

שׁוּלֵי קְעָרָה וְשׁוּלֵי אִסְקוּטְלָא – הבסיס של הקערה או האיסקוטלא, שיש לו בית קיבול, שֶׁל זְכוּכִית, ולאחר שנשבר הכלי עצמו, והיינו הקערה או האיסקוטלא, נשאר הבסיס שיש לו בית קיבול, שֶׁהִתְקִינָן לְתַשְׁמִישׁ – להשתמש בהם, עדיין הם טְהוֹרִין, כיון שמקום השבר של הכלי סורט את הידים, ואין דרך להשתמש בבסיס בדרך זו. אבל אם קִרְטְסָן – החליק את מקום השבר עד שנעשה חלק מאד, אוֹ אפילו רק שָׁפָן בְּשׁוּפִין – שייף את השפה עד שאין בה חידודים הסורטים את הידים, אף שאין המקום חלק לגמרי, כיון שבאופן זה ראויים בסיסי הכלים הללו לשימוש, ויש להם בית קיבול, הרי אלו טְמֵאִין – מקבלים טומאה.