מסכת נדרים, פרק י, משנה ד

משנה ד: דֶּרֶךְ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, עַד שֶׁלֹּא הָיְתָה בִתּוֹ יוֹצְאָה מֵאֶצְלוֹ, אוֹמֵר לָהּ, כָּל נְדָרִים שֶׁנָּדַרְתְּ בְּתוֹךְ בֵּיתִי, הֲרֵי הֵן מוּפָרִין. וְכֵן הַבַּעַל עַד שֶׁלֹּא תִכָּנֵס לִרְשׁוּתוֹ אוֹמֵר לָהּ, כָּל נְדָרִים שֶׁנָּדַרְתְּ עַד שֶׁלֹּא תִכָּנְסִי לִרְשׁוּתִי, הֲרֵי הֵן מוּפָרִין, שֶׁמִּשֶּׁתִּכָּנֵס לִרְשׁוּתוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר:

משנה ד: דֶּרֶךְ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים בהנהגתם עם נדרי בנותיהם, עַד שֶׁלֹּא [-קודם ש]הָיְתָה בִּתּוֹ יוֹצְאָה מֵאֶצְלוֹ, להנשא, אוֹמֵר לָהּ, כָּל נְדָרִים שֶׁנָּדַרְתְּ בְּתוֹךְ בֵּיתִי – כשהיית ברשותי, הֲרֵי הֵן מוּפָרִין [ואותם נדרים שנדרה קודם שהתארסה, מופרים על ידו, והנדרים שנדרה אחר שהתארסה מופרים בשותפות עם הבעל, שגם הוא מפר את נדרי ארוסתו], וְכֵן הַבַּעַל, עַד שֶׁלֹּא תִּכָּנֵס לִרְשׁוּתוֹ, והיינו לאחר האירוסין, קודם הנישואין, אוֹמֵר לָהּ, כָּל נְדָרִים שֶׁנָּדַרְתְּ בהיותך ארוסתי, עַד שֶׁלֹּא תִּכָּנְסִי לִרְשׁוּתִי, הֲרֵי הֵן מוּפָרִין, ומבארת המשנה מדוע צריך הבעל לומר כן, והלא בעל מפר נדרי אשתו, שֶׁמִּשֶּׁתִּכָּנֵס לִרְשׁוּתוֹ בנישואין אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר נדרים שנדרה לפני הנישואין, בעודה ארוסה, אלא מפר רק נדרים שנדרה בהיותה נשואה, ולכן מקדים להפירם בעודה ארוסתו, קודם שישאנה.