מסכת עירובין, פרק ב, משנה ה

משנה ה: וְעוֹד אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא, הַגִּנָּה וְהַקַּרְפֵּף שֶׁהֵן שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִם עַל שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִם, מֻקֶּפֶת גָדֵר גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים, מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ, וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא בָהּ שׁוֹמִירָה אוֹ בֵית דִּירָה, אוֹ שֶׁתְּהֵא סְמוּכָה לָעִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֲפִלּוּ אֵין בָּהּ אֶלָּא בוֹר וְשִׁיחַ וּמְעָרָה, מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֲפִלּוּ אֵין בָּהּ אַחַת מִכָּל אֵלּוּ, מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ, וּבִלְבַד שֶׁיְהֵא בָהּ שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִם עַל שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אִם הָיָה אָרְכָּהּ יָתֵר עַל רָחְבָּהּ אֲפִלּוּ אַמָּה אַחַת, אֵין מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אֲפִלּוּ אָרְכָּהּ פִי שְׁנַיִם בְּרָחְבָּהּ, מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָה:

משנתנו דנה עתה במקומות מוקפים מחיצות ממש [ולא רק 'פסים', כמו במשניות הקודמות], מה הם התנאים הנצרכים כדי שתועיל הקפה זו להחשיבם כרשות היחיד, שמותר לטלטל בתוכה. יש להקדים, שכיון שהלכות שבת נלמדות מהמלאכות שהיו במשכן, אף לענין רשויות למדו חכמים את שיעור החצר המותרת בטלטול מחצר המשכן, שהיתה מאה אמה על חמישים אמה, שהם חמשת אלפים אמות מרובעות, ואם נחשב את השטח במרובע שארכו ורחבו שוים, יהיה זה שבעים אמה וארבעה טפחים ומשהו לכל צד, ומכונה בלשון חכמים 'שבעים אמה ושיריים'.

וְעוֹד דין אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא, הַגִּנָּה, וְהַקַּרְפָּף – מקום מוקף מחוץ לעיר ששומרים בו עצים, שֶׁהֵן שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִם עַל שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִם, שזהו השטח המרובע של חצר המשכן, שהיא מֻקֶּפֶת גָּדֵר גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים, מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ, וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא בָּהּ שׁוֹמֵרָה – סוכה קטנה לשומרי הצאן, אוֹ בֵּית דִּירָה, אף שאין בעליה דר בה בקביעות, אוֹ שֶׁתְּהֵא הגנה סְמוּכָה לָעִיר [יש אומרים בתוך שבעים אמה ושיריים, ויש אומרים בתוך אלפיים אמה (מאירי)], שדעת בעליה להשתמש בה תמיד, והרי היא כמקום שהוקף לשם דירה. רַבִּי יְהוּדָה חולק ואוֹמֵר, אֲפִילוּ אֵין בָּהּ, באותה גינה או קרפף שומרה או בית דירה, אֶלָּא רק בּוֹר – עגול, וְכן אם יש בה שִׁיחַ – חפירה בצורת מלבן, וּמְעָרָה, שהיא מקורה, ויש בהם מים, מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ. רַבִּי עֲקִיבָא חולק ואוֹמֵר, אֲפִילוּ אֵין בָּהּ אַחַת מִכָּל אֵלּוּ, מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ, וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא בָּהּ שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִם עַל שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אִם הָיְתָה אָרְכָּהּ יָתֵר עַל רָחְבָּהּ, אֲפִילוּ אַמָּה אַחַת, אֵין מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ, כיון שהוא לומד מהפסוקים שרק חצר מרובעת ממש מותרת בטלטול. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אֲפִילוּ אָרְכָּהּ פִּי שְׁנַיִם בְּרָחְבָּהּ, כמו חצר המשכן שהיתה מאה אמה על חמישים אמה, מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ.