מסכת ערכין, פרק ב, משנה ג

משנה ג: אֵין פּוֹחֲתִין מֵעֶשְׂרִים וְאַחַת תְּקִיעוֹת בַּמִּקְדָּשׁ, וְלֹא מוֹסִיפִין עַל אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה. אֵין פּוֹחֲתִין מִשְּׁנֵי נְבָלִין, וְלֹא מוֹסִיפִין עַל שִׁשָּׁה. אֵין פּוֹחֲתִין מִשְּׁנֵי חֲלִילִין, וְלֹא מוֹסִיפִין עַל שְׁנֵים עָשָׂר. וּבִשְׁנֵים עָשָׂר יוֹם בַּשָּׁנָה הֶחָלִיל מַכֶּה לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ, בִּשְׁחִיטַת פֶּסַח רִאשׁוֹן, וּבִשְׁחִיטַת פֶּסַח שֵׁנִי, וּבְיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, וּבְיוֹם טוֹב שֶׁל עֲצֶרֶת, וּבִשְׁמוֹנָה יְמֵי הֶחָג, וְלֹא הָיָה מַכֶּה בְּאַבּוּב שֶׁל נְחשֶׁת אֶלָּא בְּאַבּוּב שֶׁל קָנֶה, מִפְּנֵי שֶׁקּוֹלוֹ עָרֵב. וְלֹא הָיָה מַחֲלִיק אֶלָּא בְאַבּוּב יְחִידִי, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַחֲלִיק יָפֶה:

משנה ג: אֵין פּוֹחֲתִין מֵעֶשְׂרִים וְאַחַת תְּקִיעוֹת בַּמִּקְדָּשׁ, והיינו ביום חול רגיל, תוקעים שלשה תקיעות לפתיחת שערים, תשע בהקרבת תמיד של שחר, ותשע לתמיד של בין הערביים. וְלֹא מוֹסִיפִין עַל אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה, והיינו בערב שבת שחל בחול המועד סוכות, שמלבד עשרים ואחת תקיעות שבכל יום תוקעים שתים עשרה תקיעות לניסוך המים, תשעה לקרבן מוסף, שלשה סמוך לכניסת השבת לבטל את העם ממלאכה, ושלשה בכניסת השבת להבדיל בין קודש לחול [ואמנם כשחל ערב פסח בשבת תוקעים חמישים ושבע תקיעות, עשרים ואחת שבכל יום, תשע לקרבן מוסף של שבת, ושחיטת הפסח נעשית בשלש כתות, וכל כת תוקעת תשע תקיעות, הרי הם יחד חמישים ושבע. מכל מקום, כיון שאין זה מצוי בכל שנה שיהיה ערב פסח בשבת, לא החשיבה זאת המשנה]. בשעה שהלויים אומרים שירה על הדוכן, אֵין פּוֹחֲתִין מִשְּׁנֵי נְבָלִין,וְלֹא מוֹסִיפִין עַל שִׁשָּׁה. אֵין פּוֹחֲתִין מִשְּׁנֵי חֲלִילִין, וְלֹא מוֹסִיפִין עַל שְׁנֵים עָשָׂר.וּבִשְׁנֵים עָשָׂר יוֹם בַּשָּׁנָה הֶחָלִיל מַכֶּה לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ [אף שהניגון בחליל נעשה בפה, מכה המנגן באצבעותיו על נקבי החליל כדי לשנות את הקול היוצא ממנו], כיון שבימים אלו גומרים את ההלל, בִּשְׁחִיטַת פֶּסַח רִאשׁוֹן, וּבִשְׁחִיטַתפֶּסַח שֵׁנִי, וּבְיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, וּבְיוֹם טוֹב שֶׁל עֲצֶרֶת, וּבִשְׁמוֹנָה יְמֵי הֶחָג– סוכות, וְלֹא הָיָה מַכֶּה בְּאַבּוּב [קנה חלול] שֶׁל נְחשֶׁת, אֶלָּא בְּאַבּוּב שֶׁל קָנֶה,מִפְּנֵי שֶׁקּוֹלוֹ עָרֵב יותר. וְלֹא הָיָה מַחֲלִיק – מסיים את הנעימה של השיר אֶלָּאבְאַבּוּב יְחִידִי, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַחֲלִיק יָפֶה – מפני שסיום הנעימה יפה יותר כאשר הוא נעשה בחליל יחיד, ולא בכמה חלילים יחד.