מסכת שבת, פרק ב, שיעור 57

משנה

עַל שָׁלֹשׁ עֲבֵרוֹת – מחמת אחת משלש עבירות אלו (רבינו פרחיה), נָשִׂים מֵתוֹת [-מסתכנות ועשויות למות] בִּשְׁעַת לֵידָתָן, עַל שֶׁאֵינָן זְהִירוֹת בְּהלכות נִדָּה, וּבְהפרשת חַלָּה מהעיסה, וּבְהַדְלָקַת הַנֵּר של ערב שבת. ובגמרא יבואר מדוע דווקא בשעת לידה הן נענשות.

גמרא

מבררת הגמרא, 'בִּשְׁעַת לֵידָתָן' מַאי טַעֲמָא – מדוע דווקא בשעת לידתן הן נענשות על עבירות אלו. מבארת הגמרא, אָמַר רַבִּי יִצְחָק, עונש זה הוא מידה כנגד מידה, הִיא קִלְקְלָה בְּחַדְרֵי בִּטְנָהּ – בהלכות נדה, התלויות בדם שברחם, לְפִיכָךְ תִּלְקֶה בְּחַדְרֵי בִּטְנָהּ, בעת לידתה.

מקשה הגמרא, תֵּינַח נִדָּה – אכן מבואר בזה טעם העונש לאשה שעברה על איסורי נדה, אך חַלָּה וְהַדְלָקַת הַנֵּר שהתבאר במשנה שאף על עבירות אלו הן מתות, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר – מה יש לומר בביאור זה, מדוע העונש על עבירות אלו הוא בשעת הלידה.

מבארת הגמרא באופן אחר: אלא הטעם הוא כִּדְדָרַשׁ הַהוּא גָּלִילָאָה – אותו אדם שבא מארץ הגליל קַמֵּיהּ [-לפניו] דְּרַב חִסְדָּא, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רְבִיעִית דָּם נָתַתִּי בָּכֶם, שזו הכמות המועטה ביותר של דם שיכול האדם לחיות עמה, ובפחות מכך אינו חי, וכנגד זה עַל עִסְקֵי דָּם נדה הִזְהַרְתִּי אֶתְכֶם. 'רֵאשִׁית' קָרָאתִי אֶתְכֶם, שנאמר (ירמיהו ב ג) 'קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה' רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה', וכנגד זה עַל עִסְקֵי רֵאשִׁית הִזְהַרְתִּי אֶתְכֶם, והיינו הפרשת חלה, שנאמר בה (במדבר טו כ) 'רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה'. נְשָׁמָה נָתַתִּי בָּכֶם, שֶׁקְּרוּיָה נֵר, שנאמר (משלי כ כז) 'נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם', וכנגד זה עַל עִסְקֵי נֵר שבת הִזְהַרְתִּי אֶתְכֶם, אִם אַתֶּם מְשַׁמְּרִים אוֹתָם – את דיני דם נדה, הפרשת חלה ונר שבת, מוּטָב. וְאִם לָאו – אם אין אתם משמרים אותם, אֲנִי נוֹטֵל נִשְׁמַתְכֶם מִכֶּם, ותאבד רביעית דמכם, ויכבה נרכם, ויבוטל שם 'ראשית' מכם. ונשים נצטוו על כך, שהרי צרכי הבית תלויים בה.

ממשיכה הגמרא ושואלת, וּמַאי שְׁנָא בִּשְׁעַת לֵידָתָן – ובמה שונה שעה זו של לידה משאר הזמנים, שמחמת כן דווקא בה מענישים את האשה על מעשיה.

משיבה הגמרא, אָמַר רָבָא, הרי זה כמו שאומרים בני האדם 'נָפַל תּוֹרָא חַדֵּד לְסַכִּינָא' – אם נפל לארץ השור העומד להישחט, מהר וחדד את הסכין כדי לשוחטו, שאם ישוב ויעמוד תצטרך לטרוח ולהפילו שוב, ולשוחטו. והוא הדין כאן, שכיון שיולדת הורע מזלה בעת הלידה, ומזומנת הפורענות לבא.

[מבררת הגמרא, וְגַבְרֵי – והאנשים, הֵיכִי מִבַּדְּקִי – באילו מקומות או זמנים הם נבדקים, כלומר, מזומנים להיענש על חטאיהם. אָמַר רָבָא, בְּשָׁעָה שֶׁעוֹבְרִין עַל הַגֶּשֶׁר, שזהו מקום סכנה, והשטן מקטרג בו. מקשה הגמרא, 'עַל הַגֶּשֶׁר', וְתוּ לֹא – וכי מי שאינו עובר על גבי גשר אין מעשיו נבדקים. מתרצת הגמרא, אֵימָא – כך יש לומר בדברי רבא, 'כְּעֵין גֶּשֶׁר' כלומר, כל מקום סכנה, כעין גשר, שיש בו סכנה].