מסכת שבת, פרק ו, משנה ג

משנה ג: לֹא תֵצֵא אִשָּׁה בְּמַחַט הַנְּקוּבָה וְלֹא בְטַבַּעַת שֶׁיֶּשׁ עָלֶיהָ חוֹתָם וְלֹא בַכֻּלְיָאר וְלֹא בַכּוֹבֶלֶת וְלֹא בִצְלוֹחִית שֶׁל פַּלְיָטוֹן וְאִם יָצְתָה חַיֶּבֶת חַטָאת דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין בַכּוֹבֶלֶת וּבִצְלוֹחִית שֶׁל פַּלְיָטוֹן:
משנה ג: משנתנו ממשיכה לבאר את ההלכות השייכות לתכשיטים ובגדים המיוחדים לנשים, באילו מהם רשאית אשה לצאת לרשות הרבים בשבת:
לֹא תֵצֵא אִשָּׁה בשבת לרשות הרבים בְּמַחַט הַנְּקוּבָה – שיש בה חור להשחלת החוט, כיון שמחט זו משמשת לתפירה ואינה תכשיט [בשונה ממחט שאינה נקובה, שהיא תכשיט], ואסור לטלטלה בשבת, וְלֹא בְטַבַּעַת שֶׁיֶּשׁ עָלֶיהָ חוֹתָם, שאף היא אינה משמשת כתכשיט, אלא ככלי לחתימת אגרות וכדומה, ואסור לטלטלה בשבת, וְלֹא בַכֻּלְיָאר – מין טבעת המקיפה את ראשה, וכיון שרוב הנשים אינן יוצאות עם טבעת זו, אינה נחשבת תכשיט אלא משא, וְלֹא בַכּוֹבֶלֶת – כלי קטן של כסף או זהב, ויש בו בשמים לריח טוב, וְלֹא בִצְלוֹחִית שֶׁל פַּלְיָטוֹן – כלי קטן עם מין בושם, שאף אלו אינם נחשבים תכשיטים, וְאִם יָצְתָה בשוגג לרשות הרבים באחד מדברים אלו, הרי זה איסור תורה, וחַיֶּבֶת חַטָאת, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין בַכּוֹבֶלֶת וּבִצְלוֹחִית שֶׁל פַּלְיָטוֹן, לפי שאף הם נידונים כתכשיטים ואין בהם איסור תורה, אך מדרבנן אסורה לצאת בהם, מחשש שתבא להסירם ולהראותם לחברותיה, ותשכח ותטלטלם ארבע אמות ברשות הרבים.