מסכת שבת, פרק י, משנה ג
משנה ג: הַמּוֹצִיא בֵּין בִּיְמִינוֹ בֵין בִּשְׂמֹאלוֹ בְּתוֹךְ חֵיקוֹ אוֹ עַל כְּתֵפוֹ חַיָּב שֶׁכֵּן מַשָּׂא בְנֵי קְהָת כִּלְאַחַר יָדוֹ בְּרַגְלוֹ בְּפִיו וּבְמַרְפְּקוֹ בְּאָזְנוֹ וּבִשְׂעָרוֹ וּבְפֻנְדָּתוֹ וּפִיהָ לְמַטָה בֵּין פֻּנְדָּתוֹ לַחֲלוּקוֹ וּבִשְׂפַת חֲלוּקוֹ בְּמִנְעָלוֹ בְּסַנְדָּלוֹ פָּטוּר שֶׁלֹּא הוֹצִיא כְּדֶרֶךְ הַמּוֹצִיאִין:
משנה ג: לאחר שהתבארו דיני הרשויות לשבת, מבארת עתה המשנה שחיוב הוצאה הוא רק כשמוציא כדרך שבני אדם רגילים להוציא: הַמּוֹצִיא מרשות לרשות, בֵּין בְּיד יְמִינוֹ ובֵין בְּיד שְׂמֹאלוֹ, בְּתוֹךְ חֵיקוֹ אוֹ עַל כְּתֵפוֹ, חַיָּב, כיון שדרך בני אדם להוציא כן משאות, ולענין הוצאה על הכתף לומדת זאת המשנה מדרך העבודה שהיתה במשכן, שֶׁכֵּן מַשָּׂא בְנֵי קְהָת, שנאמר 'כִּי עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ עֲלֵהֶם בַּכָּתֵף יִשָּׂאוּ'.
המוציא כִּלְאַחַר יָדוֹ – בגב היד, בְּרַגְלוֹ, בְּפִיו וּבְמַרְפְּקוֹ, בְּאָזְנוֹ וּבִשְׂעָרוֹ, וּבְפֻנְדָּתוֹ – מין כיס התפור על החגורה להניח בו מעות וכדומה, וּפִיהָ לְמַטָה, שאין זו דרך הוצאה [ומדובר באופן שאין החפץ נופל משם, כגון שהפתח צר], או שהוציא על ידי שהניח את החפץ בֵּין פֻּנְדָּתוֹ לַחֲלוּקוֹ, וְכן המוציא בִשְׂפַת חֲלוּקוֹ, שהיו עושים שפה רחבה לחלוק, ויש שם מקום להניח דברים קטנים, או שהוציא בְּמִנְעָלוֹ, בְּסַנְדָּלוֹ, פָּטוּר, כיון שֶׁלֹּא הוֹצִיא כְּדֶרֶךְ הַמּוֹצִיאִין:
הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן".
(ויקרא רבה)
