ספר אהבה: הלכות תפילה וברכת כהנים, פרק ד, יז-יח
יז) שיכור, אל יתפלל, מפני שאין לו כוונה. ואם התפלל, תפלתו תועבה, לפיכך חוזר ומתפלל כשיתרוקן משכרותו. שתוי, אל יתפלל, ואם התפלל, תפלתו תפלה. אי זה הוא 'שיכור', זה שאינו יכול לדבר לפני המלך. אבל 'שתוי' זה הוא שיכול לדבר בפני המלך, ואינו משתבש בדבריו, אף על פי כן, הואיל ושתה רביעית יין, לא יתפלל עד שיסיר יינו מעליו:
יח) וכן, אין עומדין להתפלל, לא מתוך שחוק, ולא מתוך קלות ראש, ולא מתוך שיחה, ולא מתוך מריבה, ולא מתוך כעס, אלא מתוך דברי תורה. ולא מתוך דין והלכה, אף על פי שהם דברי תורה, כדי שלא יהא לבו טרוד בהלכה, אלא מתוך דברי תורה שאין בה עיון, כגון הלכות פסוקות:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
