ספר המדע: הלכות יסודי התורה, פרק ה, א-ב
הלכות יסודי התורה / פרק חמישי
א) כל בית ישראל מצווין על קדוש השם הגדול הזה, שנאמר 'ונקדשתי בתוך בני ישראל', ומוזהרין שלא לחללו, שנאמר 'ולא תחללו את שם קדשי', כיצד, [ותחילה יבואר האופן שבו אין מצוות קידוש השם], כשיעמוד עובד כוכבים, ויאנוס את ישראל לעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה או שיהרגנו, הדין הוא שיעבור על אותה עבירה, ואל יהרג, שנאמר במצות 'אשר יעשה אותם האדם וחי בהם', ויש ללמוד מכך וחי בהם ולא שימות בהם, ואם מת – מסר עצמו להריגה, ולא עבר את אותה עבירה, הרי זה מתחייב בנפשו כמאבד עצמו לדעת:
ב) במה דברים אמורים, שצריך האדם לעבור את העבירה ולא לההרג, בשאר מצות שבתורה, חוץ מעבודת כוכבים, וגלוי עריות, ושפיכת דמים, אבל שלש עבירות אלו, אם יאמר לו הגוי עבור על אחת מהן או תהרג, יהרג – ימסור עצמו להריגה, ואל יעבור אותה עבירה. במה דברים אמורים – באיזה אופן נאמר הדין שהובא לעיל (ה"א), שבכל המצוות שבתורה צריך האדם לעבור עליהם כדי שלא יהרגנו הגוי, בזמן שהעובד כוכבים מתכוין להנאת עצמו, כגון שאנסו לבנות לו ביתו בשבת, או לבשל לו תבשילו, או שאנס הגוי אשה לבועלה, וכיוצא בזה. אבל אם נתכוין הגוי להעבירו על המצות בלבד – היתה כוונתו רק כדי להעבירו על הדת, אם היה הדבר בינו לבין עצמו, או אפילו בפני כמה יהודים ואין שם עשרה מישראל, גם בזה יעבור ואל יהרג, ואם אנסו להעבירו על הדת בעשיית עבירות אלו בפני עשרה מישראל, יהרג ואל יעבור, ואפילו לא נתכוין להעבירו אלא על מצוה משאר מצות בלבד, שאינן משלש העבירות החמורות שהוזכרו לעיל, מכל מקום עליו לההרג ולא לעבור:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
