ספר המדע: הלכות עבודת כוכבים, פרק ב, ז-ח
ז) ואלו הן דיני המגדף, אין המגדף חייב סקילה, עד שיפרש את השם המיוחד של ארבע אותיות, שהוא אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד, ויברך [-לשון סגי נהור] אותו בשם ה' מן השמות שאינם נמחקים, שנאמר 'ונוקב שם ה", על גידוף השם המיוחד חייב סקילה, ועל שאר הכינוים באזהרה, ויש מי שמפרש שאינו חייב אלא על שם יו"ד ה"א וא"ו ה"א, ולא על שם אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד, ואני אומר שעל כל אחד משניהם הוא נסקל:
ח) אזהרה של מגדף מנין, שנאמר 'אלהים לא תקלל'. וכאשר באים בית דין לדון את המגדף על פי עדים, אינם יכולים לחייבו מיתה עד שיאמרו העדים בפירוש את הגידוף שאמר אותו אדם, אך כדי שלא יחזרו על כך העדים פעמים רבות שלא לצורך, לפיכך בתחילת הדין, בכל יום ויום, בודקין את העדים בכינוים של הגידוף, וכגון שאומרים שאמר 'יכה יוסי את יוסי', אך כאשר נגמר הדין, וצריכים הדיינים לשמוע זאת בפירוש מפי העדים, מוציאין את כל אדם לחוץ, כדי למעט בחילול כבוד ה', ושואלים את הגדול שבעדים, ואומרים לו, אמור מה ששמעת בפירוש מפי המגדף, והוא אומר את מה שאמר המגדף, והדיינים עומדים על רגליהם וקורעין את בגדיהם, ולא מאחין [-אסורים לתפור את הבגד הקרוע], כדין השומע את הגידוף שצריך לקרוע את בגדיו, והעד השני אינו צריך לומר את כל הגידוף, אלא אומר 'אף אני כמותו שמעתי', ואם היו עדים רבים, צריך כל אחד ואחד מהן לומר 'כזה שמעתי', ועל פי עדותם מחייבים אותו סקילה:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
