ספר המדע: הלכות עבודת כוכבים, פרק ז, ד-ה

ד) מה החילוק שיש בין עבודת כוכבים של גוי, לעבודת כוכבים של ישראל, עבודת כוכבים של גוי אסורה בהנאה מיד, שנאמר 'פסילי אלהיהם תשרפון באש', ויש ללמוד מלשון הפסוק שמיד משעה שפסלו נעשה לו אלוה. ואילו עבודת כוכבים של ישראל, אינה אסורה בהנאה עד שתעבד, שנאמר 'ושם בסתר', עד שיעשה לה דברים שבסתר, שהן עבודתה.

ומשמשי עבודת כוכבים, בין של עובד כוכבים בין של ישראל, אינן אסורין עד שישתמשו בהן לעבודת כוכבים:
ה) העושה עבודת כוכבים לאחרים, אף על פי שהוא לוקה, שכרו מותר בהנאה. ואפילו עשאה לעובד כוכבים, שהיא אסורה מיד, שכרה מותר, והטעם לכך, מפני שאינה נאסרת בהנאה עד שתגמר, ומכוש אחרון שגומרה [-והמכה האחרונה שמכה בפטיש כדי לסיים את הכנתה], אין בו שוה פרוטה, ואין המעות נחשבות כחליפי דבר האסור בהנאה. הלוקח גרוטאות [-חתיכות מתכת שבורות] מן העובד כוכבים, ומצא בהן עבודת כוכבים, אם נתן מעות, ולא משך, יחזירם לעובד כוכבים. וכן אם משך, ולא נתן מעות, אף על פי שמשיכה בעובד כוכבים קונה, כאן אינה קונה, שהרי כמקח טעות הוא, שאילו היה יודע שיש בין הגרוטאות עבודה זרה, לא היה קונה. אבל אם נתן מעות ומשך, אף על פי שלפי האמת זהו מקח טעות, אך אם יחזיר את העבודה זרה לגוי ויקבל תמורתה מעות, נראה הדבר כאילו הוא מוכר עבודה זרה לגוי, ולכן לא יעשה כן, אלא יוליכם לים המלח, כדי שלא ימצא אותם שום אדם. וכן עובד כוכבים וגר שירשו את אביהן שהיה עובד כוכבים, יכול הגר לומר לעובד כוכבים בשעה שהם באים לחלוק בנכסי האב, טול אתה עבודת כוכבים, ואני אטול מעות, או שיאמר לו טול אתה יין נסך, ואני אטול פירות. ואם משבאו הדברים האסורים לרשות הגר, שקיבל חלקו בירושה עבודת כוכבים או יין נסך, אסור – אינו רשאי להחליפם עם אחיו הגוי, כיון שבכך הוא מוכר לו עבודה זרה או יין נסך, האסורים בהנאה.