ספר המדע: הלכות תלמוד תורה, פרק א, א-ג

א) נשים ועבדים וקטנים, פטורים מתלמוד תורה, אבל קטן, אביו חייב ללמדו תורה, שנאמר 'ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם'. ואין האשה חייבת ללמד את בנה, לפי שרק כל החייב ללמוד חייב ללמד, ואשה הפטורה בעצמה מללמוד, פטורה מללמד את בנה.

ב) כשם שחייב אדם ללמד את בנו, כך הוא חייב ללמד את בן בנו, שנאמר 'והודעתם לבניך ולבני בניך', ולא בנו ובן בנו בלבד, אלא מצוה על כל חכם וחכם מישראל ללמד את כל התלמידים, אף על פי שאינן בניו, שנאמר 'ושננתם לבניך', ומפי השמועה למדו חכמים ש'בניך' אלו תלמידיך, שהתלמידים קרויין בנים, שנאמר 'ויצאו בני הנביאים'. ואם כן, שחייב אדם ללמד גם את מי שאינו בנו ואינו בן בנו, למה נצטוה על בנו ועל בן בנו, כדי להקדים בנו לבן בנו, ובן בנו לבן חבירו.

ג) חילוק נוסף שיש בין בניו לשאר בני אדם, וחייב לשכור מלמד לבנו ללמדו, אם אינו יכול ללמדו בעצמו, ואינו חייב ללמד את בן חבירו אלא בחנם, אם הוא עצמו יודע ללמוד, אך אינו חייב לשכור מלמד לבן בנו. ומי שלא למדו אביו תורה, חייב ללמד את עצמו, כשיכיר ויבין בחיוב זה, שנאמר 'ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם', וכן אתה מוצא בכל מקום, שהתלמוד קודם למעשה, מפני שהתלמוד מביא לידי מעשה, ואין המעשה מביא לידי תלמוד, ולכן כשם שחייב האדם לקיים מצוות, כך חייב הוא ללמד את עצמו תורה.