ספר המדע: הלכות תלמוד תורה, פרק א, יא-יב
יא) וחייב אדם לשלש [-לחלק לשלש] את זמן למידתו, שליש בתורה שבכתב, ושליש בתורה שבעל פה, ושליש מזמנו יבין וישכיל אחרית דבר מראשיתו, ויוציא לימוד דבר מדבר, וידמה דבר לדבר, ויבין במדות שהתורה נדרשת בהן, עד שידע היאך הוא עיקר המדות, והיאך יוציא האסור והמותר, וכיוצא בהן מדברים שלמד מפי השמועה, וענין זה הוא הנקרא 'גמרא':
יב) כיצד, היה בעל אומנות, והיה עוסק במלאכתו שלש שעות ביום, ועוסק בתורה תשע שעות, אותן התשע מחלקם לשלשה חלקים, קורא בשלש שעות מהן בתורה שבכתב, ובשלש בתורה שבעל פה, ובשלש אחרות מתבונן בדעתו להבין דבר מדבר. ודברי קבלה בכלל תורה שבכתב הן, ופירושן בכלל תורה שבעל פה. והענינים הנקראים פרדס [כפי שהתבאר לעיל (הלכות יסודי התורה פרקים א-ד)] בכלל הגמרא הן.
במה דברים אמורים, שצריך האדם לחלק את לימודו לשלשה חלקים אלו, בתחלת תלמודו של אדם, אבל כשיגדיל בחכמה, ולא יהא צריך לא ללמוד תורה שבכתב ולא לעסוק תמיד בתורה שבעל פה, יקרא בעתים מזומנים תורה שבכתב ודברי השמועה כדי שלא ישכח דבר מדברי דיני תורה, ויפנה כל ימיו לגמרא בלבד, לפי רוחב שיש בלבו ויישוב דעתו:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
