ספר המדע: הלכות תלמוד תורה, פרק ז, י-יא
יא) נידוי על תנאי, שאם יארע דבר מסוים יהיה אותו אדם בנידוי, אפילו אם היה הנידוי על פי עצמו, שנידה את עצמו בתנאי, ואפילו אם לא התקיים אותו התנאי, מכל מקום צריך הפרה. תלמיד חכם שנידה את עצמו, ואפילו נידה את עצמו על דעת פלוני, ואפילו על דבר שחייב עליו נידוי מצד הדין, מכל מקום הרי זה מיפר לעצמו.
יב) מי שנידוהו בחלום, אפילו ידע מי הוא שנידהו בחלום, אין אותו אחד יכול להתיר לו את הנידוי, אלא צריך עשרה בני אדם ששונין הלכות להתירו מנידויו, ואם לא מצא, טורח אחריהם עד מרחק של פרסא. לא מצא, מתירים לו אפילו עשרה ששונים משנה. לא מצא, מתירין לו עשרה שיודעים לקרות בתורה. לא מצא, מתירין לו אפילו עשרה שאינן יודעין לקרות. לא מצא במקומו עשרה כלל, מתירין לו אפילו שלשה.
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
