שיעור 102, ספר דניאל, פרק יא, י-יב

י וּבָנָ֣ו יִתְגָּר֗וּ וְאָֽסְפוּ֙ הֲמוֹן֙ חֲיָלִ֣ים רַבִּ֔ים וּבָ֥א ב֖וֹא וְשָׁטַ֣ף וְעָבָ֑ר וְיָשֹׁ֥ב וְיִתְגָּרֶ֖ה עַד־מָֽעֻזֹּֽה׃ יא וְיִתְמַרְמַר֙ מֶ֣לֶךְ הַנֶּ֔גֶב וְיָצָ֕א וְנִלְחַ֥ם עִמּ֖וֹ עִם־מֶ֣לֶךְ הַצָּפ֑וֹן וְהֶֽעֱמִיד֙ הָמ֣וֹן רָ֔ב וְנִתַּ֥ן הֶֽהָמ֖וֹן בְּיָדֽוֹ׃ יב וְנִשָּׂ֥א הֶֽהָמ֖וֹן וְרָ֣ם לְבָב֑וֹ וְהִפִּ֥יל רִבֹּא֖וֹת וְלֹ֥א יָעֽוֹז׃

֍           ֍            ֍

(י) וּבָנָו של מלך הצפון יִתְגָּרוּ – יעוררו תגר ומריבה, וְאָסְפוּ הֲמוֹן חֲיָלִים רַבִּים, ואחד הבנים מת במלחמה, וּבָא בוֹא הבן הקטן הנשאר, והוא אנטיוכוס הגדול, והוא לחם עם תלמי מלך הנגב, וְשָׁטַף וְעָבָר, ואז השלים עמו תלמי, אך לאחר זמן הבין אנטיוכוס שאין כוונת תלמי לשלום אמת, אלא רק להרויח זמן להתכונן למלחמה הבאה, וְיָשֹׁב וְיִתְגָּרֶה אנטיוכוס במלך הנגב, והצליח במלחמתו עַד שהגיע אל מָעֻזֹּה – מבצריו העזים של מלך הנגב.

(יא) אף שתלמי מלך הנגב לא היה איש מלחמה אלא רודף תענוגים, בכל זאת כשראה שהגיע אנטיוכוס עד מבצריו הקרובים, וְיִתְמַרְמַר – התעורר במרירות מֶלֶךְ הַנֶּגֶב, וְיָצָא וְנִלְחַם עִמּוֹ, עִם מֶלֶךְ הַצָּפוֹן, וְהֶעֱמִיד הָמוֹן רָב נגד מלך הצפון, וְנִתַּן הֶהָמוֹן של מלך הצפון בְּיָדוֹ, ביד מלך הנגב.

(יב) וְנִשָּׂא הֶהָמוֹן של מלך הנגב, וְרָם לְבָבוֹ, וחשב שכבר ניצח לגמרי את מלך הצפון, ולכן לא התעורר לרדוף אחריו עד השמדו, וְהִפִּיל רִבֹּאוֹת – ולכן הגם שמלך הנגב הפיל רבבות מחיילי מלך הצפון, וְלֹא יָעוֹז – לא ניצחו לגמרי, כי מיד לאחר הנצחון שב אל תענוגיו, ולא המשיך לרדוף אחר מלך הצפון וצבאו.