שיעור 167, ספר מלכים ב', פרק ח, ז-טו

ז וַיָּבֹ֤א אֱלִישָׁע֙ דַּמֶּ֔שֶׂק וּבֶן־הֲדַ֥ד מֶֽלֶךְ־אֲרָ֖ם חֹלֶ֑ה וַיֻּגַּד־ל֣וֹ לֵאמֹ֔ר בָּ֛א אִ֥ישׁ הָֽאֱלֹהִ֖ים עַד־הֵֽנָּה׃ ח וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֜לֶךְ אֶל־חֲזָהאֵ֗ל קַ֤ח בְּיָֽדְךָ֙ מִנְחָ֔ה וְלֵ֕ךְ לִקְרַ֖את אִ֣ישׁ הָֽאֱלֹהִ֑ים וְדָֽרַשְׁתָּ֨ אֶת־ה֤' מֵֽאוֹתוֹ֙ לֵאמֹ֔ר הַאֶֽחְיֶ֖ה מֵֽחֳלִ֥י זֶֽה׃ ט וַיֵּ֣לֶךְ חֲזָאֵל֮ לִקְרָאתוֹ֒ וַיִּקַּ֨ח מִנְחָ֤ה בְיָדוֹ֙ וְכָל־ט֣וּב דַּמֶּ֔שֶׂק מַשָּׂ֖א אַרְבָּעִ֣ים גָּמָ֑ל וַיָּבֹא֙ וַיַּֽעֲמֹ֣ד לְפָנָ֔יו וַיֹּ֗אמֶר בִּנְךָ֨ בֶן־הֲדַ֤ד מֶֽלֶךְ־אֲרָם֙ שְׁלָחַ֤נִי אֵלֶ֨יךָ֙ לֵאמֹ֔ר הַאֶֽחְיֶ֖ה מֵֽחֳלִ֥י זֶֽה׃ י וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ אֱלִישָׁ֔ע לֵ֥ךְ אֱמָר־ל֖וֹ חָיֹ֣ה תִֽחְיֶ֑ה וְהִרְאַ֥נִי ה֖' כִּי־מ֥וֹת יָמֽוּת׃ יא וַיַּֽעֲמֵ֥ד אֶת־פָּנָ֖יו וַיָּ֣שֶׂם עַד־בֹּ֑שׁ וַיֵּ֖בְךְּ אִ֥ישׁ הָֽאֱלֹהִֽים׃ יב וַיֹּ֣אמֶר חֲזָאֵ֔ל מַדּ֖וּעַ אֲדֹנִ֣י בֹכֶ֑ה וַיֹּ֡אמֶר כִּֽי־יָדַ֡עְתִּי אֵ֣ת אֲשֶׁר־תַּֽעֲשֶׂה֩ לִבְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל רָעָ֗ה מִבְצְרֵיהֶ֞ם תְּשַׁלַּ֤ח בָּאֵשׁ֙ וּבַחֻֽרֵיהֶם֙ בַּחֶ֣רֶב תַּֽהֲרֹ֔ג וְעֹֽלְלֵיהֶ֣ם תְּרַטֵּ֔שׁ וְהָרֹֽתֵיהֶ֖ם תְּבַקֵּֽעַ׃ יג וַיֹּ֣אמֶר חֲזָהאֵ֔ל כִּ֣י מָ֤ה עַבְדְּךָ֙ הַכֶּ֔לֶב כִּ֣י יַֽעֲשֶׂ֔ה הַדָּבָ֥ר הַגָּד֖וֹל הַזֶּ֑ה וַיֹּ֣אמֶר אֱלִישָׁ֔ע הִרְאַ֧נִי ה֛' אֹֽתְךָ֖ מֶ֥לֶךְ עַל־אֲרָֽם׃ יד וַיֵּ֣לֶךְ ׀ מֵאֵ֣ת אֱלִישָׁ֗ע וַיָּבֹא֙ אֶל־אֲדֹנָ֔יו וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ מָֽה־אָמַ֥ר לְךָ֖ אֱלִישָׁ֑ע וַיֹּ֕אמֶר אָ֥מַר לִ֖י חָיֹ֥ה תִֽחְיֶֽה׃ טו וַיְהִ֣י מִֽמָּחֳרָ֗ת וַיִּקַּ֤ח הַמַּכְבֵּר֙ וַיִּטְבֹּ֣ל בַּמַּ֔יִם וַיִּפְרֹ֥שׂ עַל־פָּנָ֖יו וַיָּמֹ֑ת וַיִּמְלֹ֥ךְ חֲזָהאֵ֖ל תַּחְתָּֽיו׃

(ז) וַיָּבֹא אֱלִישָׁע דַּמֶּשֶׂק – קרוב אל העיר, וּבֶן הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם היה חֹלֶה, וַיֻּגַּד לוֹ לֵאמֹר, בָּא אִישׁ הָאֱלֹהִים עַד הֵנָּה – סמוך לעיר, ומטרת בואו לשם היתה כדי להחזיר את גיחזי בתשובה, וגיחזי עצמו הלך לשם כדי לבקש שכר מנעמן, מאחר ודבקה בו צרעתו.

(ח) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל חֲזָהאֵל, קַח בְּיָדְךָ מִנְחָה, וְלֵךְ לִקְרַאת אִישׁ הָאֱלֹהִים, וְדָרַשְׁתָּ אֶת ה' מֵאוֹתוֹ, לֵאמֹר, הַאֶחְיֶה מֵחֳלִי זֶה.

(ט) וַיֵּלֶךְ חֲזָאֵל לִקְרָאתוֹ – לקראת אלישע, וַיִּקַּח מִנְחָה בְיָדוֹ, וְכָל טוּב דַּמֶּשֶׂק מַשָּׂא אַרְבָּעִים גָּמָל, וַיָּבֹא וַיַּעֲמֹד לְפָנָיו, וַיֹּאמֶר חזאל לאלישע, בִּנְךָ, בֶן הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם, שְׁלָחַנִי אֵלֶיךָ לֵאמֹר, הַאֶחְיֶה מֵחֳלִי זֶה.

(י) וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֱלִישָׁע, לֵךְ אֱמָר לוֹ, חָיֹה תִחְיֶה, כי לא ימות מחולי זה, והוסיף אלישע ואמר לחזאל, וְהִרְאַנִי ה' כִּי מוֹת יָמוּת מחמת סיבה אחרת.

(יא) וַיַּעֲמֵד אֶת פָּנָיו – החזיק אלישע את עצמו שלא יבכה בפני חזאל, וַיָּשֶׂם עַד בֹּשׁ – התעכב כך עד שלא יכל עוד להעמיד פניו, וַיֵּבְךְּ אִישׁ הָאֱלֹהִים.

(יב) וַיֹּאמֶר חֲזָאֵל לאלישע, מַדּוּעַ אֲדֹנִי בֹכֶה. וַיֹּאמֶר לו אלישע, כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל רָעָה, מִבְצְרֵיהֶם תְּשַׁלַּח בָּאֵשׁ, וּבַחֻרֵיהֶם בַּחֶרֶב תַּהֲרֹג, וְעֹלְלֵיהֶם תְּרַטֵּשׁ, וְהָרֹתֵיהֶם – נשים הרות שבהם תְּבַקֵּעַ.

(יג) וַיֹּאמֶר חֲזָהאֵל, כִּי מָה עַבְדְּךָ הַכֶּלֶב – מה כוחי גדול כִּי יַעֲשֶׂה הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה. וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע, הִרְאַנִי ה' אֹתְךָ מֶלֶךְ עַל אֲרָם.

(יד) וַיֵּלֶךְ חזאל מֵאֵת אֱלִישָׁע, וַיָּבֹא אֶל אֲדֹנָיו מלך ארם, וַיֹּאמֶר לוֹ המלך מָה אָמַר לְךָ אֱלִישָׁע, וַיֹּאמֶר, אָמַר לִי חָיֹה תִחְיֶה.

(טו) וַיְהִי מִמָּחֳרָת, וַיִּקַּח הַמַּכְבֵּר – בגד עבה, וַיִּטְבֹּל בַּמַּיִם, וַיִּפְרֹשׂ עַל פָּנָיו של המלך, ואמר לו שעושה כן לצורך רפואתו, ובאמת התכוון להורגו, כפי שהבין מאלישע שימות המלך מחמת סיבה אחרת, וַיָּמֹת. וַיִּמְלֹךְ חֲזָהאֵל תַּחְתָּיו.