שיעור 17, מסכת מגילה, פרק שלישי

משנה

המשניות הבאות עוסקות בעניני קריאת התורה בשבת. בכל שבת, לאחר קריאת פרשת השבוע עולה לתורה אדם נוסף הקורא את פסוקי ה'מפטיר' [עליה זו מכונה 'מפטיר' כיון שעיקרה נועד לקריאת ה'הפטרה', שזו קריאת פסוקים מסוימים בנביא השייכים לפרשת השבוע, ורק מפני כבוד התורה תקנו שאותו עולה יברך תחילה על הקריאה בתורה, ואחר כך יפטיר בנביא]. בדרך כלל העולה למפטיר קורא את הפסוקים האחרונים שנקראו בפרשת השבוע, אמנם בשבתות מסוימות קורא המפטיר ענין שונה, השייך לזמן של אותה שבת, ומשנתנו פותחת בקריאות הסמוכות לפורים, כיון שמסכת זו עוסקת בעניני ימי הפורים. רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת עצמה, קוֹרִין בשבת זו ל'מפטיר' בְּפָרָשַׁת שְׁקָלִים, כיון שבזמן שבית המקדש היה קיים היו מזכירים בתאריך זה לכל ישראל את חיוב הבאת מחצית השקל, שהוא פעם בשנה. חָל ראש חדש אדר לִהְיוֹת בְּתוֹךְ הַשַּׁבָּת – באמצע השבוע, מַקְדִּימִין את קריאת פרשת שקלים לְשֶׁעָבַר – לשבת הקודמת, כדי שתהיה קריאת פרשה זו קודמת לראש חדש אדר, וּמַפְסִיקִין לְשַׁבָּת אַחֶרֶת – בשבת שאחריה אין מפטירים בפרשה מיוחדת, אלא בפרשת השבוע, כשאר שבתות. בַּשְּׁנִיָּה – בשבת השניה של חודש אדר [או אחרי השבת שקראו בה פרשת שקלים, או אחרי השבת שהפסיקו בה, כפי שהתבאר], קוראים בפרשת זָכוֹר, העוסקת בזכירת מעשה עמלק, כדי לסמוך את מחיית עמלק למחיית המן בימי הפורים, לפי שהמן הרשע היה מזרע עמלק. בַּשבת השְּׁלִישִׁית של חודש אדר מפטירים בפרשת פָּרָה אֲדֻמָּה, כדי להזכיר לישראל לטהר את עצמם להקרבת קרבן פסח בטהרה. בַּשבת הרְבִיעִית, מפטירים בפרשת 'הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם', שם מוזכרת פרשת הקרבת קרבן הפסח, וקוראים בה בשבת זו, לקראת חג הפסח. ובכל ארבע הפרשיות הללו קוראים בהפטרה מעין פרשיות אלו. בַּשבת החֲמִישִׁית חוֹזְרִין לְסִדְרָן, ובגמרא יבואר לאיזה 'סדר' כוונת המשנה. לַכֹּל מַפְסִיקִין – לכל הזמנים המיוחדים שיוזכרו להלן מפסיקים מלהפטיר כסדר הפרשיות, ומפטירים בפרשיות השייכות לאותו היום, לְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים, לַחֲנֻכָּה וּלְפוּרִים, אם חלו בשבת, מפטירים מענין אותו היום, וּלְתַעֲנִיּוֹת, וּלְמַעֲמָדוֹת – כינוס של ישראלים המתקבצים לתפילה וקריאת התורה בזמן הקרבת הקרבנות בבית המקדש, אם חלו בימים שני וחמישי, משנים את קריאת התורה הרגילה לקריאה אחרת כמו שיבואר להלן, וּלְיוֹם הַכִּפּוּרִים אפילו אם חל בשבת, אין קוראים במנחה את פרשת השבוע הבא, אלא קוראים את הקריאה של יום הכפורים, שזו פרשת עריות.

גמרא

שנינו במשנה, 'ראש חדש אדר שחל להיות בשבת, קורין בפרשת שקלים'. מבררת הגמרא, מַאי – מה היא 'פָּרָשַׁת שְׁקָלִים', רַב אָמַר, הפרשה שבספר במדבר (פרק כח) העוסקת בהקרבת קרבנות ציבור, ומתחילה בפסוק 'צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי רֵיחַ נִיחֹחִי תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ', כיון שבהמשך פרשה זו (פסוק יד) נאמר 'זֹאת עֹלַת חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ', ומלשון זו דרשו חכמים 'חַדֵּשׁ והבא קרבן מתרומה חדשה'. וּשְׁמוּאֵל אָמַר, זו פרשת 'כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה' בִּפְקֹד אֹתָם' (שמות ל יא), כיון שנאמר בפרשה זו שלש פעמים לשון 'תרומה לה" ו'תרומת ה", ומלשונות אלו לומדים את תרומת האדנים, תרומת המזבח ותרומת בדק הבית.

מסייעת הגמרא לדברי שמואל: תַּנְיָא כְּוָתֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל – שנינו בברייתא כדברי שמואל, רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, קוֹרִין פרשת 'כִּי תִשָּׂא', והיינו כדברי שמואל, וּמַפְטִירִין בִּ'יהוֹיָדָע הַכֹּהֵן', והיינו הפרשה בספר מלכים ב' (יא יז) הפותחת בפסוק 'וַיִּכְרֹת יְהוֹיָדָע אֶת הַבְּרִית בֵּין ה' וּבֵין הַמֶּלֶךְ וּבֵין הָעָם לִהְיוֹת לְעָם לַה' וּבֵין הַמֶּלֶךְ וּבֵין הָעָם'.

וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק נַפְחָא, רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, מוֹצִיאִין שָׁלֹשׁ תּוֹרוֹת – שלשה ספרי תורה, אֶחָד, קוֹרִין בּוֹ עִנְיָנוֹ שֶׁל יוֹם – פרשת השבוע. וּבְאֶחָד קוראים פרשת רֹאשׁ חֹדֶשׁ, וּבְאֶחָד קוראים פרשת כִּי תִשָּׂא, והיינו פרשת שקלים.

וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק נַפְחָא, רֹאשׁ חֹדֶשׁ טֵבֵת שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, מוֹצִיאִין שָׁלֹשׁ תּוֹרוֹת – שלשה ספרי תורה, אֶחָד, קוֹרִין בּוֹ עִנְיָנוֹ שֶׁל יוֹם – פרשת השבוע. וְאֶחָד קוראים בו בְּשֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ. וּבְאֶחָד קוראים בְּשֶׁל חֲנֻכָּה. וְרֹאשׁ חֹדֶשׁ טֵבֵת שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּחוֹל, אָמַר רַבִּי יִצְחָק נַפְחָא, מוציאים שני ספרי תורה, קָרוּ תְּלָתָא – קוראים שלשה עולים בְּפרשת רֹאשׁ חֹדֶשׁ, כיון שראש חדש 'תדיר' הוא יותר מחנוכה, ויש להקדים את קריאתו, וְחַד קָרִי בַּחֲנֻכָּה – והרביעי קורא את הקריאה של חנוכה [והיינו הקריאה של קרבנות הנשיאים]. פוסק הרי"ף: וְכֵן הִלְכְתָא – כך היא ההלכה.

וְרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר, שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשבת שפרשתה היא 'וְאַתָּה תְּצַוֶּה', שבסיומה מתחילה פרשת 'כי תשא', שהיא פרשת 'שקלים', כיצד ינהגו, והלא אם יקראו את כל פרשת 'תצוה' ואחר כך את פרשת 'שקלים', לא יבחינו האנשים שיש כאן קריאה מיוחדת, אלא יסברו שזהו המשך הפרשה. אָמַר אַבַּיֵי, קָרוּ שִׁיתָּא – קוראים ששה בני אדם בִּ'וְאַתָּה תְּצַוֶּה', ואינם מפסיקים בסיום הפרשה, אלא ממשיכים וקוראים את פרשת כי תשא עַד 'וְעָשִׂיתָ כִּיּוֹר נְחֹשֶׁת', וְחַד – והשביעי חוֹזֵר וְקוֹרֵא מִ'כִּי תִשָּׂא' עַד 'וְעָשִׂיתָ כִּיּוֹר נְחֹשֶׁת', ועל ידי חזרה זו ניכר שזו קריאה מיוחדת לשם פרשת שקלים. פוסק הרי"ף: וְקַיְמָא לָן כְּוָתֵיהּ – והלכה כמותו [ולא כמאן דאמר בגמרא שקוראים את פרשת 'תצוה' כרגיל, ואחר כך השביעי קורא את פרשת שקלים].

ואם חָל ראש חדש אדר לִהְיוֹת בְּשבת שפרשתה 'כִי תִשָּׂא' עַצְמָהּ, אָמַר אַבַּיֵּי, קָרוּ שִׁיתָּא – קוראים ששה בני אדם מִ'כִּי תִשָּׂא' עַד 'וַיַּקְהֵל', כלומר עד סוף הפרשה, וְחַד – והשביעי חוֹזֵר וְקוֹרֵא מִ'כִּי תִשָּׂא' עַד 'וְעָשִׂיתָ כִּיּוֹר', שזו פרשת שקלים. מסייעת לכך הגמרא, תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּאַבַּיֵּי – שנינו בברייתא כדברי אביי, חָל לִהְיוֹת בְּ'כִי תִשָּׂא' עַצְמָהּ, קוֹרִין אוֹתָהּ – את פרשת כי תשא, וְכוֹפְלִין אוֹתָהּ – וקוראים אותה פעם שניה, לשם קריאת פרשת שקלים.

אִיתְּמַר – נאמרה מימרא זו בבית המדרש, רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת, רַב אָמַר, מַקְדִּימִין וְקוֹרִין פרשת שקלים בְּשַׁבָּת שֶׁעָבְרָה. וּשְׁמוּאֵל אָמַר, מְאַחֲרִין את קריאת פרשת שקלים לשבת שממחרת ראש חדש. פוסק הרי"ף, וְקַיְימָא לָן כְּרַב – וההלכה היא כדברי רב, שמקדימים את קריאת פרשת שקלים לשבת שלפני ראש חדש.