שיעור 18, ספר עזרא, פרק ה, א-ה

א וְהִתְנַבִּ֞י חַגַּ֣י נְבִיָּ֗אה וּזְכַרְיָ֤ה בַר־עִדּוֹא֙ נְבִיַּאיָּ֔א עַל־יְה֣וּדָיֵ֔א דִּ֥י בִיה֖וּד וּבִירֽוּשְׁלֶ֑ם בְּשֻׁ֛ם אֱלָ֥הּ יִשְׂרָאֵ֖ל עֲלֵיהֽוֹן׃ ב בֵּאדַ֡יִן קָ֠מוּ זְרֻבָּבֶ֤ל בַּר־שְׁאַלְתִּיאֵל֙ וְיֵשׁ֣וּעַ בַּר־יֽוֹצָדָ֔ק וְשָׁרִ֣יו לְמִבְנֵ֔א בֵּ֥ית אֱלָהָ֖א דִּ֣י בִירֽוּשְׁלֶ֑ם וְעִמְּה֛וֹן נְבִיַּאיָּ֥א דִֽי־אֱלָהָ֖א מְסָֽעֲדִ֥ין לְהֽוֹן׃ ג בֵּהּ־זִמְנָא֩ אֲתָ֨ה עֲלֵיה֜וֹן תַּ֠תְּנַי פַּחַ֧ת עֲבַֽר־נַהֲרָ֛ה וּשְׁתַ֥ר בּֽוֹזְנַ֖י וּכְנָוָֽתְה֑וֹן וְכֵן֙ אָֽמְרִ֣ין לְהֹ֔ם מַן־שָׂ֨ם לְכֹ֜ם טְעֵ֗ם בַּיְתָ֤א דְנָה֙ לִבְּנֵ֔א וְאֻשַּׁרְנָ֥א דְנָ֖ה לְשַׁכְלָלָֽה׃ ד אֱדַ֥יִן כְּנֵ֖מָא אֲמַ֣רְנָא לְּהֹ֑ם מַן־אִנּוּן֙ שְׁמָהָ֣ת גֻּבְרַיָּ֔א דִּֽי־דְנָ֥ה בִנְיָנָ֖א בָּנַֽיִן׃ ה וְעֵ֣ין אֱלָֽהֲהֹ֗ם הֲוָת֙ עַל־שָׂבֵ֣י יְהֽוּדָיֵ֔א וְלָֽא־בַטִּ֣לוּ הִמּ֔וֹ עַד־טַעְמָ֖א לְדָֽרְיָ֣וֶשׁ יְהָ֑ךְ וֶֽאֱדַ֛יִן יְתִיב֥וּן נִשְׁתְּוָנָ֖א עַל־דְּנָֽה׃

֍           ֍            ֍

פרק ה (א) בשנה השניה למלכות דריוש, הושלמו שבעים שנה לחורבן ירושלים, והגיע זמן קיום ההבטחה שיחזור המקדש להיבנות, וְהִתְנַבִּי חַגַּי נְבִיָּאה – ואז התנבא חגי הנביא, וּזְכַרְיָה בַר [-בן בנו של] עִדּוֹא נְבִיַּאיָּא, עַל יְהוּדָיֵא דִּי בִיהוּד וּבִירוּשְׁלֶם – אל היהודים שבארץ יהודה ובירושלים, בְּשֻׁם אֱלָהּ יִשְׂרָאֵל עֲלֵיהוֹן – בשם אלוקי ישראל, נבואה שנאמרה אליהם, לישראל, ובנבואה זו נאמר להם שיחזרו לבנות את בית המקדש גם ללא רשותו של המלך.

 (ב) בֵּאדַיִן – אז קָמוּ זְרֻבָּבֶל בַּר שְׁאַלְתִּיאֵל, וְיֵשׁוּעַ בַּר יוֹצָדָק, וְשָׁרִיו לְמִבְנֵא – והתחילו לבנות את בֵּית אֱלָהָא דִּי בִירוּשְׁלֶם – בית האלהים אשר בירושלים, וְעִמְּהוֹן נְבִיַּאיָּא דִי אֱלָהָא מְסָעֲדִין לְהוֹן – ועמהם נביאי האלהים, מסייעים להם.

(ג) בהשגחת ה' עליהם לא באו להפריעם צוררי היהודים, אלא בֵּהּ זִמְנָא – באותו הזמן, שהתחילו לבנות, אֲתָה עֲלֵיהוֹן תַּתְּנַי פַּחַת עֲבַר נַהֲרָה – בא אליהם השולט על עבר הנהר, ששמו תתני, וּשְׁתַר בּוֹזְנַי, וּכְנָוָתְהוֹן – וחבריהם, וְכֵן אָמְרִין לְהֹם – וכך אמרו להם, מַן שָׂם לְכֹם טְעֵם – מי נתן לכם רשות בַּיְתָא דְנָה לִבְּנֵא – לבנות את הבית הזה, וְאֻשַּׁרְנָא דְנָה לְשַׁכְלָלָה – ולסיים את הקמת החומות הללו, כי באותו זמן כבר נשכחה הרשות שנתן כורש ליהודים לבנות את בית המקדש.

(ד) כיון שאותם ממונים שאלו שאלות אלו את בוני הבנין בעצמם, מביא הנביא את תשובת הבונים אליהם, אֱדַיִן כְּנֵמָא אֲמַרְנָא לְּהֹם – אז, כך השבנו להם, מַן אִנּוּן שְׁמָהָת גֻּבְרַיָּא דִּי דְנָה בִנְיָנָא בָּנַיִן – מה הם שמות האנשים הממונים על בניית הבנין הזה, כי איננו בונים זאת על דעת עצמינו, אלא בשליחות זרובבל והכהן הגדול, וכיון שזרובבל היה ממונה קבוע מהמלך, הלכו לדבר עמו, והוא השיב להם כדברים שיובאו להלן (פסוק יא).

(ה) וְעֵין אֱלָהֲהֹם – ועינן השגחתו של אלהיהם, הֲוָת עַל שָׂבֵי יְהוּדָיֵא – היתה פקוחה על זקני היהודים, וְלָא בַטִּלוּ הִמּוֹ – ולא ביטלו אותם ממלאכתם [כי היה ביד תתני הממונה על עבר הנהר לעצור ולעכב את הבניה], עַד טַעְמָא לְדָרְיָוֶשׁ יְהָךְ – עד שיגיע הדבר לדריוש, לשאול את דעתו, וֶאֱדַיִן יְתִיבוּן נִשְׁתְּוָנָא עַל דְּנָה – ואז, כשתגיע תשובתו, יתנו להם את העתק מכתבו של המלך על הענין הזה.