שיעור 21. ספר יהושע, פרק ח, א-ט

א וַיֹּ֨אמֶר ה֤' אֶל־יְהוֹשֻׁ֨עַ֙ אַל־תִּירָ֣א וְאַל־תֵּחָ֔ת קַ֣ח עִמְּךָ֗ אֵ֚ת כָּל־עַ֣ם הַמִּלְחָמָ֔ה וְק֖וּם עֲלֵ֣ה הָעָ֑י רְאֵ֣ה ׀ נָתַ֣תִּי בְיָֽדְךָ֗ אֶת־מֶ֤לֶךְ הָעַי֙ וְאֶת־עַמּ֔וֹ וְאֶת־עִיר֖וֹ וְאֶת־אַרְצֽוֹ׃ ב וְעָשִׂ֨יתָ לָעַ֜י וּלְמַלְכָּ֗הּ כַּֽאֲשֶׁ֨ר עָשִׂ֤יתָ לִֽירִיחוֹ֙ וּלְמַלְכָּ֔הּ רַק־שְׁלָלָ֥הּ וּבְהֶמְתָּ֖הּ תָּבֹ֣זּוּ לָכֶ֑ם שִׂים־לְךָ֥ אֹרֵ֛ב לָעִ֖יר מֵאַֽחֲרֶֽיהָ׃ ג וַיָּ֧קָם יְהוֹשֻׁ֛עַ וְכָל־עַ֥ם הַמִּלְחָמָ֖ה לַֽעֲל֣וֹת הָעָ֑י וַיִּבְחַ֣ר יְ֠הוֹשֻׁעַ שְׁלֹשִׁ֨ים אֶ֤לֶף אִישׁ֙ גִּבּוֹרֵ֣י הַחַ֔יִל וַיִּשְׁלָחֵ֖ם לָֽיְלָה׃ ד וַיְצַ֨ו אֹתָ֜ם לֵאמֹ֗ר רְ֠אוּ אַתֶּ֞ם אֹֽרְבִ֤ים לָעִיר֙ מֵאַֽחֲרֵ֣י הָעִ֔יר אַל־תַּרְחִ֥יקוּ מִן־הָעִ֖יר מְאֹ֑ד וִֽהְיִיתֶ֥ם כֻּלְּכֶ֖ם נְכֹנִֽים׃ ה וַֽאֲנִ֗י וְכָל־הָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר אִתִּ֔י נִקְרַ֖ב אֶל־הָעִ֑יר וְהָיָ֗ה כִּֽי־יֵצְא֤וּ לִקְרָאתֵ֨נוּ֙ כַּֽאֲשֶׁ֣ר בָּרִֽאשֹׁנָ֔ה וְנַ֖סְנוּ לִפְנֵיהֶֽם׃ ו וְיָֽצְא֣וּ אַֽחֲרֵ֗ינוּ עַ֣ד הַתִּיקֵ֤נוּ אוֹתָם֙ מִן־הָעִ֔יר כִּ֣י יֹֽאמְר֔וּ נָסִ֣ים לְפָנֵ֔ינוּ כַּֽאֲשֶׁ֖ר בָּרִֽאשֹׁנָ֑ה וְנַ֖סְנוּ לִפְנֵיהֶֽם׃ ז וְאַתֶּ֗ם תָּקֻ֨מוּ֙ מֵהָ֣אוֹרֵ֔ב וְהֽוֹרַשְׁתֶּ֖ם אֶת־הָעִ֑יר וּנְתָנָ֛הּ ה֥' אֱלֹֽהֵיכֶ֖ם בְּיֶדְכֶֽם׃ ח וְהָיָ֞ה כְּתָפְשְׂכֶ֣ם אֶת־הָעִ֗יר תַּצִּ֤יתוּ אֶת־הָעִיר֙ בָּאֵ֔שׁ כִּדְבַ֥ר ה֖' תַּֽעֲשׂ֑וּ רְא֖וּ צִוִּ֥יתִי אֶתְכֶֽם׃ ט וַיִּשְׁלָחֵ֣ם יְהוֹשֻׁ֗עַ וַיֵּֽלְכוּ֙ אֶל־הַמַּאְרָ֔ב וַיֵּֽשְׁב֗וּ בֵּ֧ין בֵּֽית־אֵ֛ל וּבֵ֥ין הָעַ֖י מִיָּ֣ם לָעָ֑י וַיָּ֧לֶן יְהוֹשֻׁ֛עַ בַּלַּ֥יְלָה הַה֖וּא בְּת֥וֹךְ הָעָֽם׃

– – – – –

(א) וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ, עתה, שהסרתם את החרם מקרבכם, אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת, קַח עִמְּךָ אֵת כָּל עַם הַמִּלְחָמָה, ולא רק שלשת אלפים כפי שעשיתם בפעם הקודמת, וְקוּם עֲלֵה הָעָי, רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת מֶלֶךְ הָעַי וְאֶת עַמּוֹ, וְאֶת עִירוֹ וְאֶת אַרְצוֹ (ואמר את הסדר כפי שאירע לאחר מכן, שתחילה לכדו את מלך העי ועמו בהיותם מחוץ לעיר, ואחר כך לכדו את עירם).

(ב) וְעָשִׂיתָ לָעַי וּלְמַלְכָּהּ כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לִירִיחוֹ וּלְמַלְכָּהּ, שתהרוג את כל יושביה ותשרוף את העיר עצמה, רַק בשונה מיריחו, שְׁלָלָהּ וּבְהֶמְתָּהּ תָּבֹזּוּ לָכֶם, כיון שכאן לא יהיה הנצחון בדרך נס אלא בדרך טבעית. וכדי לנצח בדרך טבעית, שִׂים לְךָ אֹרֵב לָעִיר, מֵאַחֲרֶיהָ.

(ג) וַיָּקָם יְהוֹשֻׁעַ וְכָל עַם הַמִּלְחָמָה לַעֲלוֹת הָעָי, וַיִּבְחַר יְהוֹשֻׁעַ שְׁלֹשִׁים אֶלֶף אִישׁ גִּבּוֹרֵי הַחַיִל, וַיִּשְׁלָחֵם לָיְלָה, והיה זה יומיים לפני הכיבוש של העי.

(ד) וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר, רְאוּ, אַתֶּם אֹרְבִים לָעִיר – לעיר עצמה, ולא ליושביה, ועליכם להתחבא מֵאַחֲרֵי הָעִיר, ולא מלפניה במקום השערים, אלא מאחוריה, ואף שעליכם להרחיק מן העיר כדי שלא יראו אתכם, מכל מקום אַל תַּרְחִיקוּ מִן הָעִיר מְאֹד, וִהְיִיתֶם כֻּלְּכֶם נְכֹנִים – מוכנים למלחמה.

(ה) וַאֲנִי וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתִּי נִקְרַב אֶל הָעִיר, וְהָיָה כִּי יֵצְאוּ אנשי העי לִקְרָאתֵנוּ, כַּאֲשֶׁר יצאו בָּרִאשֹׁנָה, וכל שכן שיצאו עתה, אחרי שראו בפעם הראשונה שהצליחו להכות בנו, וְנַסְנוּ לִפְנֵיהֶם גם עתה.

(ו) וְיָצְאוּ אַחֲרֵינוּ, ואנו נברח מהם עַד הַתִּיקֵנוּ – עד שננתק אוֹתָם מִן הָעִיר, והם בודאי ימשיכו לרדוף אחרינו, כִּי יֹאמְרוּ, נָסִים הם לְפָנֵינוּ כַּאֲשֶׁר בָּרִאשֹׁנָה, וְנַסְנוּ לִפְנֵיהֶם – נמשיך לברוח מפניהם עוד (כדי שיתרחקו מאד מהעיר, ויהיה לאורבים זמן לשרוף את העיר, ולצאת לקראת אנשי העי מכיוון העיר).

(ז) וְאַתֶּם תָּקֻמוּ מֵהָאוֹרֵב – ממקום מארבכם, וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָעִיר, וּנְתָנָהּ ה' אֱלֹהֵיכֶם בְּיֶדְכֶם.

(ח) וְהָיָה כְּתָפְשְׂכֶם אֶת הָעִיר, תַּצִּיתוּ אֶת הָעִיר בָּאֵשׁ, כִּדְבַר ה' תַּעֲשׂוּ, ואל תחשבו שכיון שהתיר ה' לקחת את שלל העיר, תוכלו להתמהמה ולשלול תחילה שלל ורק אחר כך להציתה באש, לא תעשו כן, אלא רְאוּ צִוִּיתִי אֶתְכֶם ופירשתי לכם את דברי ה', שעליכם להצית את העיר באש מיד.

(ט) וַיִּשְׁלָחֵם יְהוֹשֻׁעַ, וַיֵּלְכוּ אֶל הַמַּאְרָב, וַיֵּשְׁבוּ בֵּין בֵּית אֵל וּבֵין הָעַי, מִיָּם לָעָי – מצד דרום מערב של העי (כי פתח העיר היה בצד צפון, וכשהלכו אל מאחורי העיר הגיעו לצד דרום, והיו בפינה הדרומית מערבית של העי), וַיָּלֶן יְהוֹשֻׁעַ בַּלַּיְלָה הַהוּא בְּתוֹךְ הָעָם, כדי שיהיה מוכן למלחמה שתהיה למחרת.