שיעור 233, ספר ירמיהו, פרק מג, א-ז

פרק מג א וַיְהִי֩ כְּכַלּ֨וֹת יִרְמְיָ֜הוּ לְדַבֵּ֣ר אֶל־כָּל־הָעָ֗ם אֶת־כָּל־דִּבְרֵי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיהֶ֔ם אֲשֶׁ֧ר שְׁלָח֛וֹ יְהוָ֥ה אֱלֹֽהֵיהֶ֖ם אֲלֵיהֶ֑ם אֵ֥ת כָּל־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה׃ ב וַיֹּ֨אמֶר עֲזַרְיָ֤ה בֶן־הוֹשַֽׁעְיָה֙ וְיֽוֹחָנָ֣ן בֶּן־קָרֵ֔חַ וְכָל־הָֽאֲנָשִׁ֖ים הַזֵּדִ֑ים אֹֽמְרִ֣ים אֶֽל־יִרְמְיָ֗הוּ שֶׁ֚קֶר אַתָּ֣ה מְדַבֵּ֔ר לֹ֣א שְׁלָֽחֲךָ֞ יְהוָ֤ה אֱלֹהֵ֨ינוּ֙ לֵאמֹ֔ר לֹֽא־תָבֹ֥אוּ מִצְרַ֖יִם לָג֥וּר שָֽׁם׃ ג כִּ֗י בָּרוּךְ֙ בֶּן־נֵ֣רִיָּ֔ה מַסִּ֥ית אֹֽתְךָ֖ בָּ֑נוּ לְמַעַן֩ תֵּ֨ת אֹתָ֤נוּ בְיַֽד־הַכַּשְׂדִּים֙ לְהָמִ֣ית אֹתָ֔נוּ וּלְהַגְל֥וֹת אֹתָ֖נוּ בָּבֶֽל׃ ד וְלֹֽא־שָׁמַע֩ יֽוֹחָנָ֨ן בֶּן־קָרֵ֜חַ וְכָל־שָׂרֵ֧י הַֽחֲיָלִ֛ים וְכָל־הָעָ֖ם בְּק֣וֹל יְהוָ֑ה לָשֶׁ֖בֶת בְּאֶ֥רֶץ יְהוּדָֽה׃ ה וַיִּקַּ֞ח יֽוֹחָנָ֤ן בֶּן־קָרֵ֨חַ֙ וְכָל־שָׂרֵ֣י הַֽחֲיָלִ֔ים אֵ֖ת כָּל־שְׁאֵרִ֣ית יְהוּדָ֑ה אֲשֶׁר־שָׁ֗בוּ מִכָּל־הַגּוֹיִם֙ אֲשֶׁ֣ר נִדְּחוּ־שָׁ֔ם לָג֖וּר בְּאֶ֥רֶץ יְהוּדָֽה׃ ו אֶֽת־הַ֠גְּבָרִים וְאֶת־הַנָּשִׁ֣ים וְאֶת־הַטַּף֮ וְאֶת־בְּנ֣וֹת הַמֶּלֶךְ֒ וְאֵ֣ת כָּל־הַנֶּ֗פֶשׁ אֲשֶׁ֤ר הִנִּ֨יחַ֙ נְבֽוּזַרְאֲדָ֣ן רַב־טַבָּחִ֔ים אֶת־גְּדַלְיָ֖הוּ בֶּן־אֲחִיקָ֣ם בֶּן־שָׁפָ֑ן וְאֵת֙ יִרְמְיָ֣הוּ הַנָּבִ֔יא וְאֶת־בָּר֖וּךְ בֶּן־נֵֽרִיָּֽהוּ׃ ז וַיָּבֹ֨אוּ֙ אֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם כִּ֛י לֹ֥א שָֽׁמְע֖וּ בְּק֣וֹל יְהוָ֑ה וַיָּבֹ֖אוּ עַד־תַּחְפַּנְחֵֽס׃

֍֍ ֍

פרק מג (א) וַיְהִי כְּכַלּוֹת יִרְמְיָהוּ לְדַבֵּר אֶל כָּל הָעָם, אֶת כָּל דִּבְרֵי ה' אֱלֹהֵיהֶם, ולא רק דברי הנבואה היו מאת ה', אלא גם הדברים שאמר להם אחר כך מעצמו, שבאמת אינם מתכוונים כלל לשמוע בקול ה', לא אמר כן מידיעת עצמו, אלא אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ ה' אֱלֹהֵיהֶם אֲלֵיהֶם אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כי ה' גילה לו שאין כוונתם האמיתית לשמוע בקולו, אלא גמרו בדעתם לרדת למצרים בכל מקרה, ומכח ידיעה זו אמר להם את דבריו האחרונים.

(ב) וַיֹּאמֶר עֲזַרְיָה בֶן הוֹשַׁעְיָה, וְיוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ, וְכָל הָאֲנָשִׁים הַזֵּדִים אֹמְרִים אֶל יִרְמְיָהוּ, כיון שסוף דבריו היו בלשון עצמו, חשדו בו שכל דבריו לא נאמרו בנבואה, אלא מעצמו אמר להם את הדברים, ולכן אמרו לו שֶׁקֶר אַתָּה מְדַבֵּר, לֹא שְׁלָחֲךָ ה' אֱלֹהֵינוּ לֵאמֹר לֹא תָבֹאוּ מִצְרַיִם לָגוּר שָׁם, כי לא מסתבר שיאמר להם ה' להשאר במקום הסכנה, ויעשה להם נס גלוי, כאשר יכולים הם לברוח ממקום הסכנה ולהנצל בדרך הטבע.

(ג) והוסיפו לומר כיצד יודע ירמיהו שכוונתם לרדת למצרים, כִּי בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה המדבר עם העם ושומע את רצונותיהם, הוא אשר מַסִּית אֹתְךָ בָּנוּ, לְמַעַן תֵּת אֹתָנוּ בְיַד הַכַּשְׂדִּים, לְהָמִית אֹתָנוּ וּלְהַגְלוֹת אֹתָנוּ בָּבֶל.

(ד) וְלֹא שָׁמַע יוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ וְכָל שָׂרֵי הַחֲיָלִים וְכָל הָעָם בְּקוֹל ה', שציוה עליהם ביד ירמיהו לָשֶׁבֶת בְּאֶרֶץ יְהוּדָה.

(ה) וַיִּקַּח יוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ וְכָל שָׂרֵי הַחֲיָלִים, אֵת כָּל שְׁאֵרִית יְהוּדָה אֲשֶׁר שָׁבוּ מִכָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר נִדְּחוּ שָׁם לָגוּר בְּאֶרֶץ יְהוּדָה.

(ו) אֶת הַגְּבָרִים, וְאֶת הַנָּשִׁים, וְאֶת הַטַּף, וְאֶת בְּנוֹת הַמֶּלֶךְ, וְאֵת כָּל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר הִנִּיחַ נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים אֶת (-עם) גְּדַלְיָהוּ בֶּן אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן. וְאֵת – ולקחו עמהם למצרים בעל כרחם גם את יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא, וְאֶת בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּהוּ.

(ז) וַיָּבֹאוּ אֶרֶץ מִצְרַיִם, כִּי לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל ה', ומחמת שלא שמעו בקול ה' התקיימה בהם הקללה האחרונה שבספר דברים (כח סח) 'וֶהֱשִׁיבְךָ ה' מִצְרַיִם בָּאֳנִיּוֹת', וַיָּבֹאוּ עַד תַּחְפַּנְחֵס שבארץ מצרים.