שיעור 241, ספר ירמיהו, פרק מה, א-ה

א הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁ֤ר דִּבֶּר֙ יִרְמְיָ֣הוּ הַנָּבִ֔יא אֶל־בָּר֖וּךְ בֶּן־נֵֽרִיָּ֑ה בְּכָתְבוֹ֩ אֶת־הַדְּבָרִ֨ים הָאֵ֤לֶּה עַל־סֵ֨פֶר֙ מִפִּ֣י יִרְמְיָ֔הוּ בַּשָּׁנָה֙ הָֽרְבִעִ֔ית לִיהֽוֹיָקִ֧ים בֶּן־יֹֽאשִׁיָּ֛הוּ מֶ֥לֶךְ יְהוּדָ֖ה לֵאמֹֽר׃ ב כֹּֽה־אָמַ֥ר יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל עָלֶ֖יךָ בָּרֽוּךְ׃ ג אָמַ֨רְתָּ֙ אֽוֹי־נָ֣א לִ֔י כִּֽי־יָסַ֧ף יְהוָ֛ה יָג֖וֹן עַל־מַכְאֹבִ֑י יָגַ֨עְתִּי֙ בְּאַנְחָתִ֔י וּמְנוּחָ֖ה לֹ֥א מָצָֽאתִי׃ ד כֹּ֣ה ׀ תֹּאמַ֣ר אֵלָ֗יו כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הִנֵּ֤ה אֲשֶׁר־בָּנִ֨יתִי֙ אֲנִ֣י הֹרֵ֔ס וְאֵ֥ת אֲשֶׁר־נָטַ֖עְתִּי אֲנִ֣י נֹתֵ֑שׁ וְאֶת־כָּל־הָאָ֖רֶץ הִֽיא׃ ה וְאַתָּ֛ה תְּבַקֶּשׁ־לְךָ֥ גְדֹל֖וֹת אַל־תְּבַקֵּ֑שׁ כִּ֡י הִנְנִי֩ מֵבִ֨יא רָעָ֤ה עַל־כָּל־בָּשָׂר֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה וְנָֽתַתִּ֨י לְךָ֤ אֶֽת־נַפְשְׁךָ֙ לְשָׁלָ֔ל עַ֥ל כָּל־הַמְּקֹמ֖וֹת אֲשֶׁ֥ר תֵּֽלֶךְ־שָֽׁם׃

֍֍ ֍

פרק מה (א) הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא בנבואה מיוחדת אֶל בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה, בְּכָתְבוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה – הנבואות הבאות, שהתנבא ירמיהו על הגוים, ואת מגילת איכה על צרותיהם של ישראל, וברוך בן נריה היה כותבם עַל סֵפֶר, מִפִּי יִרְמְיָהוּ, בַּשָּׁנָה הָרְבִעִית לִיהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, לֵאמֹר.

(ב) כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עָלֶיךָ, בָּרוּךְ.

(ג) אָמַרְתָּ – אתה מתאונן תמיד על כך שהגם שאתה מכין את עצמך לנבואה תמיד, אינך מתנבא, ובעת כתיבת נבואות הפורענות הללו אתה אומר, אוֹי נָא לִי, כִּי יָסַף ה' יָגוֹן עַל מַכְאֹבִי, שאפילו בעת שאני משמש את הנביא ומעלה את דברי הנבואה על הספר, שהיה ראוי שתושפע גם עלי רוח נבואה, יָגַעְתִּי בְּאַנְחָתִי, לרוב ההכנות שעשיתי לשם כך, וּמְנוּחָה לֹא מָצָאתִי – לא זכיתי שתחול עלי רוח הקודש, רוח נבואה, וכל שכן שלא אזכה לכך בזמן אחר.

(ד) כֹּה תֹּאמַר אֵלָיו, תשובה לתמיהתו, כֹּה אָמַר ה', הנבואה שתחול על הנביאים כדי להשלים את נפשם (ולא בתורת שליחות להוכיח את ישראל), תבוא אליהם רק בזמן שהשכינה שורה על ישראל, אבל עתה, הִנֵּה אפילו אֲשֶׁר כבר בָּנִיתִי, אֲנִי הֹרֵס, וְאֵת אֲשֶׁר נָטַעְתִּי אֲנִי נֹתֵשׁ, וְאֶת כָּל הָאָרֶץ הִיא – את כל המקומות שבארץ ישראל אני הורס ונותש.

(ה) וְאַתָּה בזמן כזה תְּבַקֶּשׁ לְךָ גְדֹלוֹת – תרצה להתגדל ולהתנבא לצורך השלמת נפשך (ואילו הנבואות הנצרכות להוכחת עם ישראל נאמרו על ידי ירמיהו), אַל תְּבַקֵּשׁ יותר ממה שאבטיח לך, כִּי הִנְנִי מֵבִיא רָעָה עַל כָּל בָּשָׂר, נְאֻם ה', וְנָתַתִּי לְךָ אֶת נַפְשְׁךָ לְשָׁלָל, כי השגחת ה' הפרטית תדבק בו להצילו, עַל כָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר תֵּלֶךְ שָׁם.