שיעור 249, ספר ירמיהו, פרק מז, א-ג

פרק מז א אֲשֶׁ֨ר הָיָ֧ה דְבַר־יְהוָ֛ה אֶל־יִרְמְיָ֥הוּ הַנָּבִ֖יא אֶל־פְּלִשְׁתִּ֑ים בְּטֶ֛רֶם יַכֶּ֥ה פַרְעֹ֖ה אֶת־עַזָּֽה׃ ב כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה הִנֵּה־מַ֜יִם עֹלִ֤ים מִצָּפוֹן֙ וְהָיוּ֙ לְנַ֣חַל שׁוֹטֵ֔ף וְיִשְׁטְפוּ֙ אֶ֣רֶץ וּמְלוֹאָ֔הּ עִ֖יר וְיֹ֣שְׁבֵי בָ֑הּ וְזָֽעֲקוּ֙ הָֽאָדָ֔ם וְהֵילִ֕ל כֹּ֖ל יוֹשֵׁ֥ב הָאָֽרֶץ׃ ג מִקּ֗וֹל שַֽׁעֲטַת֙ פַּרְס֣וֹת אַבִּירָ֔יו מֵרַ֣עַשׁ לְרִכְבּ֔וֹ הֲמ֖וֹן גַּלְגִּלָּ֑יו לֹֽא־הִפְנ֤וּ אָבוֹת֙ אֶל־בָּנִ֔ים מֵֽרִפְי֖וֹן יָדָֽיִם׃

֍֍ ֍

פרק מז (א) בזמן שיצא פרעה ממצרים לעזור לצדקיהו מלך יהודה, הכה את עזה, ולאחר מכן בא נבוכדנצר והחריב את כל פלשתים, כיון שהם היו עוזרים לצור, ולנבוכדנצר היתה מלחמה עם צור ורצה שלא יהיה מי שיסייע להם, ונבואה זו עוסקת בחורבן השני של עזה ופלשתים, שהיה על ידי נבוכדנצר: אֲשֶׁר הָיָה דְבַר ה' אֶל יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא, אֶל פְּלִשְׁתִּים, בְּטֶרֶם יַכֶּה פַרְעֹה אֶת עַזָּה – לפני המלחמה הראשונה שהיתה לפרעה עם עזה.

(ב) כֹּה אָמַר ה', וממשיל את ביאת נבוכדנצר לשטפון מים ההורס בדרכו הכל, הִנֵּה מַיִם עֹלִים מִצָּפוֹן – מארץ בבל, וְהָיוּ לְנַחַל שׁוֹטֵף, וְיִשְׁטְפוּ אֶרֶץ וּמְלוֹאָהּ – את השדות והכרמים, עִיר וְיֹשְׁבֵי בָהּ – את בני האדם היושבים בעיר, וְזָעֲקוּ הָאָדָם, כדרך שזועקים בעת שטפון מים לברוח אל הספינות, וְהֵילִל כֹּל יוֹשֵׁב הָאָרֶץ על אובדן רכושם.

(ג) אמנם בנמשל, בבוא גדודי נבוכדנצר להלחם בעזה, היה הדבר גרוע יותר משטפון מים, כי בבוא שטפון מים יפנו האבות להציל את בניהם, ואילו עתה, מִקּוֹל שַׁעֲטַת פַּרְסוֹת אַבִּירָיו, מֵרַעַשׁ לְרִכְבּוֹ – מקול רעש הרכבים, ומקול הֲמוֹן גַּלְגִּלָּיו, לֹא הִפְנוּ אָבוֹת אֶל בָּנִים להצילם, מֵרִפְיוֹן יָדָיִם.