שיעור 254, ספר ירמיהו, פרק מח, יד-יז

יד אֵ֚יךְ תֹּֽאמְר֔וּ גִּבּוֹרִ֖ים אֲנָ֑חְנוּ וְאַנְשֵׁי־חַ֖יִל לַמִּלְחָמָֽה׃ טו שֻׁדַּ֤ד מוֹאָב֙ וְעָרֶ֣יהָ עָלָ֔ה וּמִבְחַ֥ר בַּֽחוּרָ֖יו יָֽרְד֣וּ לַטָּ֑בַח נְאֻ֨ם־הַמֶּ֔לֶךְ יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁמֽוֹ׃ טז קָר֥וֹב אֵיד־מוֹאָ֖ב לָב֑וֹא וְרָ֣עָת֔וֹ מִֽהֲרָ֖ה מְאֹֽד׃ יז נֻ֤דוּ לוֹ֙ כָּל־סְבִיבָ֔יו וְכֹ֖ל יֹֽדְעֵ֣י שְׁמ֑וֹ אִמְר֗וּ אֵיכָ֤ה נִשְׁבַּר֙ מַטֵּה־עֹ֔ז מַקֵּ֖ל תִּפְאָרָֽה׃

֍֍ ֍

(יד) ואתם, בני מואב, אֵיךְ תֹּאמְרוּ גִּבּוֹרִים אֲנָחְנוּ בטבעינו, וְאַנְשֵׁי חַיִל המלומדים בתכסיסים לַמִּלְחָמָה.

(טו) הלא שֻׁדַּד מוֹאָב, וזו הוכחה שאינכם גיבורים, וְעָרֶיהָ עָלָה – אנשי הערים, החלשים, עלו למלחמה, ונהרגו בה, וּמִבְחַר בַּחוּרָיו – ואילו הגיבורים, שהיה ראוי שייצאו הם למלחמה, לא עשו כן, אלא נשארו במקומם ויָרְדוּ לַטָּבַח, וזו הוכחה שאינכם אנשי חיל הבקיאים בתכסיסי המלחמה. נְאֻם הַמֶּלֶךְ, ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ.

(טז) קָרוֹב אֵיד (-יום מפלתם של) מוֹאָב לָבוֹא, וְרָעָתוֹ מִהֲרָה מְאֹד – תבוא במהרה.

(יז) נֻדוּ לוֹ כָּל סְבִיבָיו כבר עתה, כי כבר עתה הוא כמי שנשבר, וְכֹל יֹדְעֵי שְׁמוֹ אִמְרוּ, אֵיכָה נִשְׁבַּר מַטֵּה עֹז, וזו מלכות מואב, שהיתה עזה ותקיפה מצד עצמה, מַקֵּל תִּפְאָרָה – עד שה'מקל' שלה, והיינו השוטרים, היו לתפארת בלבד, כי לא הוצרכו לרדות בעם, מחמת שהמלוכה מצד עצמה היתה עזה.