שיעור 30, ספר דניאל, פרק ג, יט-כג
יט בֵּאדַ֨יִן נְבֽוּכַדְנֶצַּ֜ר הִתְמְלִ֣י חֱמָ֗א וּצְלֵ֤ם אַנְפּ֨וֹהִי֙ אֶשְׁתַּנִּ֔י עַל־שַׁדְרַ֥ךְ מֵישַׁ֖ךְ וַֽעֲבֵ֣ד נְג֑וֹ עָנֵ֤ה וְאָמַר֙ לְמֵזֵ֣א לְאַתּוּנָ֔א חַ֨ד־שִׁבְעָ֔ה עַ֛ל דִּ֥י חֲזֵ֖ה לְמֵֽזְיֵֽהּ׃ כ וּלְגֻבְרִ֤ין גִּבָּֽרֵי־חַ֨יִל֙ דִּ֣י בְחַיְלֵ֔הּ אֲמַר֙ לְכַפָּתָ֔ה לְשַׁדְרַ֥ךְ מֵישַׁ֖ךְ וַֽעֲבֵ֣ד נְג֑וֹ לְמִרְמֵ֕א לְאַתּ֥וּן נוּרָ֖א יָקִֽדְתָּֽא׃ כא בֵּאדַ֜יִן גֻּבְרַיָּ֣א אִלֵּ֗ךְ כְּפִ֨תוּ֙ בְּסַרְבָּֽלֵיהוֹן֙ פַּטְּשֵׁיה֔וֹן וְכַרְבְּלָֽתְה֖וֹן וּלְבֻֽשֵׁיה֑וֹן וּרְמִ֕יו לְגֽוֹא־אַתּ֥וּן נוּרָ֖א יָקִֽדְתָּֽא׃ כב כָּל־קֳבֵ֣ל דְּנָ֗ה מִן־דִּ֞י מִלַּ֤ת מַלְכָּא֙ מַחְצְפָ֔ה וְאַתּוּנָ֖א אֵזֵ֣ה יַתִּ֑ירָה גֻּבְרַיָּ֣א אִלֵּ֗ךְ דִּ֤י הַסִּ֨קוּ֙ לְשַׁדְרַ֤ךְ מֵישַׁךְ֙ וַֽעֲבֵ֣ד נְג֔וֹ קַטִּ֣ל הִמּ֔וֹן שְׁבִיבָ֖א דִּ֥י נוּרָֽא׃ כג וְגֻבְרַיָּ֤א אִלֵּךְ֙ תְּלָ֣תֵּה֔וֹן שַׁדְרַ֥ךְ מֵישַׁ֖ךְ וַֽעֲבֵ֣ד נְג֑וֹ נְפַ֛לוּ לְגֽוֹא־אַתּוּן־נוּרָ֥א יָֽקִדְתָּ֖א מְכַפְּתִֽין׃
(יט) בֵּאדַיִן נְבוּכַדְנֶצַּר הִתְמְלִי חֱמָא – אז נבוכדנצר התמלא חימה, וּצְלֵם אַנְפּוֹהִי אֶשְׁתַּנִּי – וצורת פניו השתנתה, וכעסו היה עַל שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ – חנניה מישאל ועזריה, עָנֵה וְאָמַר – ענה ואמר בציווי לעבדיו לְמֵזֵא לְאַתּוּנָא – להסיק את הכבשן באש חזקה, חַד שִׁבְעָה עַל דִּי חֲזֵה לְמֵזְיֵהּ – שבע פעמים יותר ממה שראוי להסיקו, כי חשב שיש בכח הטבע החזק לנצח את הכוחות האלהיים, וחשב שאם תהיה האש חזקה מאד, לא יינצלו ממנה.
(כ) ומטעם זה, שחשב שמול התגברות כוחות הטבע לא יוכל ה' להצילם, לא הסתפק בקשירה רגילה שלהם, אלא וּלְגֻבְרִין גִּבָּרֵי חַיִל דִּי בְחַיְלֵהּ – לגיבורים, גיבורי החיל אשר בצבאו, אֲמַר לְכַפָּתָה לְשַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ – אמר לקשור את חנניה מישאל ועזריה, בחושבו שגבורתם של חייליו תמנע את האפשרות שיינצלו ממנו, לְמִרְמֵא לְאַתּוּן נוּרָא יָקִדְתָּא – וקשירה זו היתה כדי להשליכם לכבשן האש הבוער.
(כא) בֵּאדַיִן – אז, מחמת המהירות והרצון להענישם לפני שיספיק ה' להצילם, גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ כְּפִתוּ – האנשים האלו, שהם חנניה מישאל ועזריה, נקשרו בעודם לבושים בְּסַרְבָּלֵיהוֹן, פַּטְּשֵׁיהוֹן, וְכַרְבְּלָתְהוֹן וּלְבֻשֵׁיהוֹן, שהם מיני מלבושים שהיו להם, וּרְמִיו לְגוֹא אַתּוּן נוּרָא יָקִדְתָּא – והושלכו לתוך כבשן האש הבוער.
(כב) כָּל קֳבֵל דְּנָה – לעומת כל זאת, מִן דִּי מִלַּת מַלְכָּא מַחְצְפָה – מחמת שהיה דבר המלך נחוץ, וציוה לעשות הכל במהירות, ולא נזהרו האנשים כראוי, וְאַתּוּנָא אֵזֵה יַתִּירָה – והכבשן היה מוסק באש גדולה יותר מהרגיל, גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ דִּי הַסִּקוּ לְשַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ – אותם גיבורים שהעלו את חנניה מישאל ועזריה אל פתח הכבשן, קַטִּל הִמּוֹן שְׁבִיבָא דִּי נוּרָא – המיתה אותם השלהבת החזקה של האש שבכבשן.
(כג) וְגֻבְרַיָּא אִלֵּךְ תְּלָתֵּהוֹן – ואותם שלשה אנשים, שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ, שכבר הועלו לשפת הכבשן למעלה, לאחר שנשרפו האנשים שבאו להשליכם לכבשן, נְפַלוּ לְגוֹא אַתּוּן נוּרָא יָקִדְתָּא מְכַפְּתִין – נפלו מעצמם לתוך כבשן האש הבוער, כשהם קשורים.
