שיעור 32, ספר עזרא, פרק ז, כד-כח
כד וּלְכֹ֣ם מְהֽוֹדְעִ֗ין דִּ֣י כָל־כָּֽהֲנַיָּ֣א וְ֠לֵֽוָיֵא זַמָּ֨רַיָּ֤א תָרָֽעַיָּא֙ נְתִ֣ינַיָּ֔א וּפָ֣לְחֵ֔י בֵּ֖ית אֱלָהָ֣א דְנָ֑ה מִנְדָּ֤ה בְלוֹ֙ וַֽהֲלָ֔ךְ לָ֥א שַׁלִּ֖יט לְמִרְמֵ֥א עֲלֵיהֹֽם׃ כה וְאַ֣נְתְּ עֶזְרָ֗א כְּחָכְמַ֨ת אֱלָהָ֤ךְ דִּֽי־בִידָךְ֙ מֶ֣נִּי שָֽׁפְטִ֞ין וְדַיָּנִ֗ין דִּֽי־לֶהֱוֹ֤ן דָּֽיְנִין֙ לְכָל־עַמָּא֙ דִּ֚י בַּֽעֲבַ֣ר נַֽהֲרָ֔ה לְכָל־יָֽדְעֵ֖י דָּתֵ֣י אֱלָהָ֑ךְ וְדִ֧י לָ֦א יָדַ֖ע תְּהֽוֹדְעֽוּן׃ כו וְכָל־דִּי־לָא֩ לֶֽהֱוֵ֨א עָבֵ֜ד דָּתָ֣א דִֽי־אֱלָהָ֗ךְ וְדָתָא֙ דִּ֣י מַלְכָּ֔א אָסְפַּ֕רְנָא דִּינָ֕ה לֶֽהֱוֵ֥א מִתְעֲבֵ֖ד מִנֵּ֑הּ הֵ֤ן לְמוֹת֙ הֵ֣ן לִשְׁרֹשִׁ֔י הֵן־לַֽעֲנָ֥שׁ נִכְסִ֖ין וְלֶֽאֱסוּרִֽין׃ כז בָּר֥וּךְ יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י אֲבֹתֵ֑ינוּ אֲשֶׁ֨ר נָתַ֤ן כָּזֹאת֙ בְּלֵ֣ב הַמֶּ֔לֶךְ לְפָאֵ֕ר אֶת־בֵּ֥ית יְהוָ֖ה אֲשֶׁ֥ר בִּירֽוּשָׁלִָֽם׃ כח וְעָלַ֣י הִטָּה־חֶ֗סֶד לִפְנֵ֤י הַמֶּ֨לֶךְ֙ וְיֽוֹעֲצָ֔יו וּלְכָל־שָׂרֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ הַגִּבֹּרִ֑ים וַֽאֲנִ֣י הִתְחַזַּ֗קְתִּי כְּיַד־יְהוָ֤ה אֱלֹהַי֙ עָלַ֔י וָֽאֶקְבְּצָ֧ה מִיִּשְׂרָאֵ֛ל רָאשִׁ֖ים לַֽעֲל֥וֹת עִמִּֽי׃
֍ ֍ ֍
(כד) וּלְכֹם – ולכם, הגזברים הממונים על גביית המס, מְהוֹדְעִין – אנו מודיעים, דִּי כָל כָּהֲנַיָּא וְלֵוָיֵא זַמָּרַיָּא תָרָעַיָּא נְתִינַיָּא – שכל הכהנים, הלויים, המשוררים, השוערים, הנתינים [שהם חוטבי עצים ושואבי מים], וּפָלְחֵי בֵּית אֱלָהָא דְנָה – ועובדי בית האלהים הזה, מיני המיסים הללו ששמם מִנְדָּה בְלוֹ וַהֲלָךְ, לָא שַׁלִּיט לְמִרְמֵא עֲלֵיהֹם – אין לכם שלטון עליהם להטיל עליהם מיסים אלו.
(כה) וְאַנְתְּ – ואתה עֶזְרָא, כְּחָכְמַת אֱלָהָךְ דִּי בִידָךְ – כחכמת האלהים שבידך, מֶנִּי – יש לך רשות למנות שָׁפְטִין [-שופטים מומחים], וְדַיָּנִין – דיינים שאינם מומחים, דִּי לֶהֱוֹן דָּיְנִין לְכָל עַמָּא דִּי בַּעֲבַר נַהֲרָה – שידונו את כל העם אשר בעבר הנהר, לְכָל יָדְעֵי דָּתֵי אֱלָהָךְ – השופטים יהיו אותם היודעים כבר את דתי אלהיך, וְדִי לָא יָדַע – והדיינים שאינם יודעים היטב את הדינים, תְּהוֹדְעוּן – תודיע להם ותלמדם לכל הפחות מקצת דינים.
(כו) וְכָל דִּי לָא לֶהֱוֵא עָבֵד דָּתָא דִי אֱלָהָךְ – וכל מי שלא יקיים את דתי האלהים, וְדָתָא דִּי מַלְכָּא – וכן מי שלא יקיים את דתי המלך, אָסְפַּרְנָא דִּינָה לֶהֱוֵא מִתְעֲבֵד מִנֵּהּ – במהירות ייעשה בו הדין, הֵן לְמוֹת – בין אם יהיה דינו למות, הֵן לִשְׁרֹשִׁי – או שיהא דינו לשרש ולעקור את כל משפחתו, הֵן לַעֲנָשׁ נִכְסִין – או שיהא דינו להענש בקנס ממוני מנכסיו, וְלֶאֱסוּרִין – וכן יהיה תוקף בידם לאוסרו בבית האסורים.
(כז) מסיים עזרא ומודה לה' ואומר, בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ, אֲשֶׁר נָתַן כָּזֹאת בְּלֵב הַמֶּלֶךְ, לְפָאֵר אֶת בֵּית ה' אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם.
(כח) וְעָלַי הִטָּה ה' חֶסֶד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְיוֹעֲצָיו, וּלְכָל שָׂרֵי הַמֶּלֶךְ הַגִּבֹּרִים, שנתן לו המלך כח ורשות לחזק את עניני הדת ולהעמיד שופטים, וַאֲנִי הִתְחַזַּקְתִּי כְּיַד ה' אֱלֹהַי עָלַי, וָאֶקְבְּצָה מִיִּשְׂרָאֵל רָאשִׁים לַעֲלוֹת עִמִּי.
