שיעור 369, ספר ישעיהו, פרק סב, ו-ט

ו עַל־חֽוֹמֹתַ֣יִךְ יְרֽוּשָׁלִַ֗ם הִפְקַ֨דְתִּי֙ שֹֽׁמְרִ֔ים כָּל־הַיּ֧וֹם וְכָל־הַלַּ֛יְלָה תָּמִ֖יד לֹ֣א יֶֽחֱשׁ֑וּ הַמַּזְכִּרִים֙ אֶת־ה֔' אַל־דֳּמִ֖י לָכֶֽם׃ ז וְאַֽל־תִּתְּנ֥וּ דֳמִ֖י ל֑וֹ עַד־יְכוֹנֵ֞ן וְעַד־יָשִׂ֧ים אֶת־יְרֽוּשָׁלִַ֛ם תְּהִלָּ֖ה בָּאָֽרֶץ׃ ח נִשְׁבַּ֧ע ה֛' בִּֽימִינ֖וֹ וּבִזְר֣וֹעַ עֻזּ֑וֹ אִם־אֶתֵּן֩ אֶת־דְּגָנֵ֨ךְ ע֤וֹד מַֽאֲכָל֙ לְאֹ֣יְבַ֔יִךְ וְאִם־יִשְׁתּ֤וּ בְנֵֽי־נֵכָר֙ תִּֽירוֹשֵׁ֔ךְ אֲשֶׁ֥ר יָגַ֖עַתְּ בּֽוֹ׃ ט כִּ֤י מְאַסְפָיו֙ יֹֽאכְלֻ֔הוּ וְהִֽלְל֖וּ אֶת־ה֑' וּמְקַבְּצָ֥יו יִשְׁתֻּ֖הוּ בְּחַצְר֥וֹת קָדְשִֽׁי׃

֍           ֍            ֍

(ו) אחר שאמר ה' שלא ישקוט מלהושיע את ישראל, מוסיף ואומר, עַל חוֹמֹתַיִךְ יְרוּשָׁלִַם הִפְקַדְתִּי שֹׁמְרִים, שהם מזומנים ומוכנים למועד הגאולה, וגם בינתיים עד שיגיע אותו זמן, כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה תָּמִיד לֹא יֶחֱשׁוּ, והם הנביאים והצדיקים שבכל דור ודור, וכך נאמר להם, אתם, הַמַּזְכִּרִים אֶת שם ה', אַל דֳּמִי לָכֶם – אל תשתקו כלל מלהזכירו.

(ז) וכנגד זה, וְאַל תִּתְּנוּ דֳמִי לוֹ – אל תניחו לה', כביכול, שימנע מלהושיע את ישראל, עַד יְכוֹנֵן ויגמור את בנין ירושלים, וְעַד שיָשִׂים אֶת יְרוּשָׁלִַם תְּהִלָּה בָּאָרֶץ – בכל העולם.

(ח) ובנוסף להבטחות אלו, נִשְׁבַּע ה' בִּימִינוֹ, שזהו רמז להנהגה הניסית שנעשית בזכות הצדיקים, וגם אם לא תהיה זכות כזו לישראל, היתה השבועה גם וּבִזְרוֹעַ עֻזּוֹ, שזהו רמז להנהגה הניסית שנעשית מצד ה' בעצמו, כשאין לישראל זכות, אִם אֶתֵּן אֶת דְּגָנֵךְ עוֹד מַאֲכָל לְאֹיְבַיִךְ, שהם הגויים היושבים בסמיכות לארץ ישראל ואוכלים את תבואתה, וְאִם יִשְׁתּוּ בְנֵי נֵכָר תִּירוֹשֵׁךְ אֲשֶׁר יָגַעַתְּ בּוֹ [ולגבי היין אמר לשון 'בני נכר', כיון שאת היין ניתן להוביל למרחקים גדולים, לארצות נכר. אבל את התבואה היו אוכלים רק האויבים הסמוכים לארץ ישראל].

(ט) כִּי מְאַסְפָיו של הדגן הם אשר יֹאכְלֻהוּ, וְהִלְלוּ אֶת ה' בברכת המזון, וּמְקַבְּצָיו של הענבים לעשותם יין, הם יִשְׁתֻּהוּ בְּחַצְרוֹת קָדְשִׁי, כדין ענבים בשנה הרביעית לגידולם, שצריך להעלותם לירושלים ולאוכלם בקדושה.