שיעור 41, ספר דניאל, פרק ד, כ-כא

כ וְדִ֣י חֲזָ֣ה מַלְכָּ֡א עִ֣יר וְקַדִּ֣ישׁ נָחִ֣ת ׀ מִן־שְׁמַיָּ֡א וְאָמַר֩ גֹּ֨דּוּ אִֽילָנָ֜א וְחַבְּל֗וּהִי בְּרַ֨ם עִקַּ֤ר שָׁרְשׁ֨וֹהִי֙ בְּאַרְעָ֣א שְׁבֻ֔קוּ וּבֶֽאֱסוּר֙ דִּֽי־פַרְזֶ֣ל וּנְחָ֔שׁ בְּדִתְאָ֖א דִּ֣י בָרָ֑א וּבְטַ֧ל שְׁמַיָּ֣א יִצְטַבַּ֗ע וְעִם־חֵיוַ֤ת בָּרָא֙ חֲלָקֵ֔הּ עַ֛ד דִּֽי־שִׁבְעָ֥ה עִדָּנִ֖ין יַחְלְפ֥וּן עֲלֽוֹהִי׃ כא דְּנָ֥ה פִשְׁרָ֖א מַלְכָּ֑א וּגְזֵרַ֤ת עִלָּאָה֙ הִ֔יא דִּ֥י מְטָ֖ת עַל־מַרִ֥אי מַלְכָּֽא׃

(כ) וְדִי חֲזָה מַלְכָּא – ומה שראה המלך, נבוכדנצר, עִיר וְקַדִּישׁ נָחִת מִן שְׁמַיָּא – את המלאך היורד מן השמים, הממונה על גזר הדין, וְאָמַר, גֹּדּוּ אִילָנָא וְחַבְּלוּהִי – קצצו את האילן וחיתכוהו, בְּרַם עִקַּר שָׁרְשׁוֹהִי בְּאַרְעָא שְׁבֻקוּ – אבל את עיקרו תשאירו בקרקע, וּבֶאֱסוּר דִּי פַרְזֶל וּנְחָשׁ – ויהא קשור בשלשלאות של ברזל ונחוש, בְּדִתְאָא דִּי בָרָא – בדשא שבשדה, וּבְטַל שְׁמַיָּא יִצְטַבַּע – ובטל היורד מהשמים ירחץ, וְעִם חֵיוַת בָּרָא חֲלָקֵהּ – ועם חיות השדה יהיה חלקו, עַד דִּי שִׁבְעָה עִדָּנִין יַחְלְפוּן עֲלוֹהִי – עד אשר יעברו עליו שבעה זמנים.

(כא) וביאר לו דניאל את סיום החלום, של קשירה בשלשלאות, אכילת עשב ורחיצה בטל עם החיות, שאילו הם דברים שאינם יכולים להתפרש על האילן עצמו, אלא רק על בן אדם שיצא מדעתו, ואין זה חלק מהחלום עצמו, אלא דְּנָה פִשְׁרָא מַלְכָּא – זהו כבר הפתרון שראה מלך בתוך החלום עצמו, שהוא מפרש שקציצת האילן אינה הריגת המלך וכדומה, אלא שישתגע המלך ויהיה כבהמה, והסרתו מהמלכות היא כקציצת האילן, וכיון שזהו חלום שחזר על עצמו, ונפתר בתוך עצמו, וזהו סימן שהוא קרוב להתקיים, וּגְזֵרַת עִלָּאָה הִיא – וגזירת העליון היא, הקרובה לבוא, דִּי מְטָת עַל מַרִאי מַלְכָּא – שתבוא על אדוני המלך.