שיעור 650, ספר תהילים, פרק קמד, א-ו

(א) לְדָוִ֨ד ׀ בָּ֘ר֤וּךְ יְהוָ֨ה ׀ צוּרִ֗י הַֽמְלַמֵּ֣ד יָדַ֣י לַקְרָ֑ב אֶ֝צְבְּעוֹתַ֗י לַמִּלְחָמָֽה׃

(ב) חַסְדִּ֥י וּמְצֽוּדָתִי֮ מִשְׂגַּבִּ֪י וּֽמְפַלְטִ֫י לִ֥י מָֽ֭גִנִּי וּב֣וֹ חָסִ֑יתִי הָֽרוֹדֵ֖ד עַמִּ֣י תַחְתָּֽי׃

(ג) יְֽהוָ֗ה מָֽה־אָ֭דָם וַתֵּֽדָעֵ֑הוּ בֶּן־אֱ֝נ֗וֹשׁ וַֽתְּחַשְּׁבֵֽהוּ׃

(ד) אָ֭דָם לַהֶ֣בֶל דָּמָ֑ה יָ֝מָ֗יו כְּצֵ֣ל עוֹבֵֽר׃

(ה) יְ֭הוָה הַט־שָׁמֶ֣יךָ וְתֵרֵ֑ד גַּ֖ע בֶּֽהָרִ֣ים וְֽיֶעֱשָֽׁנוּ׃

(ו) בְּר֣וֹק בָּ֭רָק וּתְפִיצֵ֑ם שְׁלַ֥ח חִ֝צֶּ֗יךָ וּתְהֻמֵּֽם׃

פרק קמד

במזמור זה מקדים לתאר כיצד ה' הציל אותו תמיד מיד אויביו, ומוסיף לבקש שיעשה לו ה' ניסים גלויים, כדי שיראו זאת כל עמי הארץ וייראו מה':

(א) לְדָוִד, בָּרוּךְ יְיָ צוּרִי – כוחי ותוקפי הם מה', כי הוא הַמְלַמֵּד יָדַי לַקְרָב הנערך עם האויב מקרוב בכח היד, והוא הַמְלַמֵּד את אֶצְבְּעוֹתַי לַמִּלְחָמָה הנערכת מרחוק, על ידי האצבעות המלומדות לירות חיצים בַּקֶּשֶׁת.

(ב) וכן הצלתי מיד האויב היא רק על ידי ה', חַסְדִּי וּמְצוּדָתִי – בעת שאצטרך להסתגר במגדל עוז מפני אויב, ה' הוא המתחסד עימי לקבלני במצודתו, וגם אם ימצאני האויב בטרם אגיע אל המצודה, הוא מִשְׂגַּבִּי וּמְפַלְטִי לִי – הוא ימלט אותי מיד האויב ויקח אותי אל המצודה, וגם כאשר לא אהיה כלל במקום סגור ומוגן, הוא מָגִנִּי מחיצי האויב, וּבוֹ חָסִיתִי. ומלבד ההצלות הללו, הרי ה' הוא הָרוֹדֵד (-רוקע ושוטח) את עַמִּי תַחְתָּי, כי הוא המליך אותי על כל ישראל.

(ג) עתה בא לבקש שלא יושיע אותו ה' בניסים נסתרים, באופן שיֵראה שהוא מתבצר במגדלים ונלחם בידיו, אלא שינהיג אותו ה' בניסים גלויים, באופן שהכל יכירו שיד ה' עשתה זאת, ומקדים לומר, יְיָ, מָה ערכו של האָדָם, וַתֵּדָעֵהוּ, ומה ערכו של בֶּן אֱנוֹשׁ, וַתְּחַשְּׁבֵהוּ.

(ד) וכנגד "מָה אָדָם וַתֵּדָעֵהוּ" אומר, הרי אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה, כי מצד עצמו אינו כלום. וכנגד "בֶּן אֱנוֹשׁ וַתְּחַשְּׁבֵהוּ" אומר, הרי יָמָיו כְּצֵל עוֹבֵר, ועל כך מורה לשון 'בן אנוש', שמציאותו היא בדרך של בן אחר בן, ואין לו קיום תמידי, וכיון שאין בו ממשות, וגם אין לו קיום נצחי, ראוי שלא יכחיש ההבל הזה את אלוהותך.

(ה) ולכן אבקש, יְיָ, הַט שָׁמֶיךָ – הטה את השמים למטה וְתֵרֵד כביכול בעצמך להאביד את אויבך, באופן שכולם יראו את כחך ויכולתך, וגם אם לא תרד עד לארץ למטה, לכל הפחות גַּע בֶּהָרִים הגבוהים, כאשר כביכול תרד עליהם, וְיֶעֱשָׁנוּ.

(ו) וגם אם לא תתראה בכבודך, לכל הפחות בְּרוֹק בָּרָק שהוא אור המתנוצץ ממך, וּתְפִיצֵם, באופן שיֵראה לכל שנעשה הדבר על ידי שלוחך, או על כל פנים שְׁלַח חִצֶּיךָ, שיהיה ניכר שהם שלך, וּתְהֻמֵּם – תטיל מהומה ביניהם, ויהיה די בכך כדי להאבידם מן העולם.