תפילת שחרית, פסוקי דזמרה (ט)

פסוקי דזמרה

כִּי – ולפי שאת עַם בְּנֵי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ מבין כל העמים להיות לעמו, ואת עם יִשְׂרָאֵל בחר לִסְגֻלָּתוֹ – להיות אוצר חביב שלו.

כִּי לכן הרי לֹא יִטֹּשׁ (-יניח) ה' את עַמּוֹ ישראל לעזבם לעולם בגלות, וְנַחֲלָתוֹ – מקום מקדשו לֹא יַעֲזֹב לנצח – שהרי מחשבתו ובחירתו קיימת לעד

(והגם שחטאנו לפניו-) וְהוּא ה' שהוא רַחוּם יְכַפֵּר לנו על עָוֹן, וְלֹא יַשְׁחִית את האדם לכלותו, וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב ולהחזיר את אַפּוֹ וכעסו מהאדם פעמים רבות, ואף כשנפרע ממנו הרי וְלֹא יָעִיר (-לא יעורר) את כָּל חֲמָתוֹ בפעם אחת, אלא נפרע ממנו מעט מעט.

ה' הוֹשִׁיעָה נא אותנו, הַמֶּלֶךְ ה' (-השולט על הכל) יַעֲנֵנוּ – יענה לנו תמיד מיד בְיוֹם קָרְאֵנוּ – באותו יום שנקרא אליו בתפלה.