מסכת עירובין, פרק ח, שיעור 103
גמרא שנינו במשנה, 'חָצֵר שֶׁפְּחוּתָה מֵאַרְבַּע אַמּוֹת אין שופכין לתוכה מים בשבת' וְכוּ'. ומשמע שאם היתה החצר בשיעור ארבע אמות, מותר לשפוך בתוכה, מבררת הגמרא, מַאי טַעְמָא – מה הטעם של דין זה. אָמַר רַבָּה, מִפְּנֵי שֶׁאָדָם עָשׂוּי לְהִסְתַּפֵּק [-להשתמש ב]סָאתַיִם מַיִם בְּכָל יוֹם, בְּחצר ששיטחה אַרְבַּע אַמּוֹת, אָדָם רוֹצֶה לְזַלְּפָן על גבי הקרקע, כדי […]
מסכת עירובין, פרק ח, שיעור 102
גמרא כפי שהתבאר במשנתנו, אם יש מחיצות לגזוזטרא שמעל הנהר, מותר לשאוב מים מהנהר לתוך רשות היחיד. הגמרא דנה בשפיכת מים מרשות היחיד לנהר דרך אותו נקב שבגזוזטרא. אָמַר רַבִּי אַבָּא, אָמַר רַב הוּנָא, לֹא תֵּימָא – אל תאמר שלְמַלֹּאוֹת הוּא דְּשָׁרֵי – רק למלאות מים מהנהר לבית מותר, אֲבָל לִשְׁפּוֹךְ מים מהבית לנהר, אָסוּר, […]
מסכת עירובין, פרק ח, שיעור 101
משנה לאחר שהתבאר במשנה הקודמת דין בור מים העוברת בין שתי חצרות שלא עירבו, מבארת משנתנו את הדין של אמת מים העוברת בתוך חצר, ואפילו מעורבת: אַמַּת הַמַּיִם – תעלה של מים הבאה מן הנהר שֶׁהִיא עוֹבֶרֶת בֶּחָצֵר, ואף כשהיא עוברת ברשות היחיד [כגון שהחצר מעורבת] דין האמה ככרמלית, כיון שהמים שבה באים מכח הנהר, […]
מסכת עירובין, פרק ח, שיעור 100
משנה משנתנו דנה באדם שאינו שוהה בביתו בשבת, האם צריך הוא להשתתף בעירוב החצרות של אנשי חצרו: הַמַּנִּיחַ אֶת בֵּיתוֹ, וְהָלַךְ לִשְׁבּוֹת בְּעִיר אַחֶרֶת, אֶחָד נָכְרִי וְאֶחָד יִשְׂרָאֵל – בין אם היה זה גוי ובין אם היה יהודי, הרי הוא אוֹסֵר את העירוב בחצרו, כיון שאף דירה ללא בעלים הדר בה עתה נחשבת 'דירה' לענין […]
מסכת עירובין, פרק ח, שיעור 99
משנה משנתנו מבארת את המקום הראוי להנחת עירובי חצרות: הַנּוֹתֵן את המזון של עֵירוּבוֹ בְּבֵית שַׁעַר – במקום שנכנסים דרכו לחצר, אף שיש לו ארבע מחיצות, או שנתנו באַכְסַדְרָה – כניסה מקורה וללא מחיצות, וּמִרְפֶּסֶת – גזוזטרא ארוכה בעלייה, שדרכה נכנסים לבתים שבקומה העליונה, אֵין עֵירוּבוֹ עֵירוּב, כיון שענין עירוב חצרות הוא להחשיב את כל […]
מסכת עירובין, פסקי הלכות, פרק ז (ד) ופרק ח (א)
(פסקי ההלכות הם ציטוט מלשון הרמב"ם על ההלכות שנלמדו ברי"ף. במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים בדבר, ואין לסמוך על הדברים למעשה) לז. אין מערבין בחצירות אלא בפת שלמה בלבד אפילו ככר מאפה סאה והיא פרוסה אין מערבין בה, היתה שלמה והיא כאיסר מערבין בה, וכשם שמערבין בפת תבואה כך מערבין בפת אורז ובפת עדשים אבל […]
מסכת עירובין, פרק ח, שיעור 98
הגמרא מביאה ברייתא בענין שיעור עיסה לענין חיוב הפרשת חלה: תָּנוּ רַבָּנָן – שנו חכמים בברייתא, נאמר בפסוק לגבי הפרשת חלה (במדבר טו כ) 'רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה', ומלשון 'רֵאשִׁית עֲרִיסוֹתֵיכֶם' יש ללמוד ששיעור חיוב הפרשת חלה הוא בעיסה שהיא כְּדֵי עֲרִיסוֹתֵיכֶם – כשיעור עיסה שרגילים ללוש, וְכַמָּה הוא שיעור כְּדֵי עֲרִיסוֹתֵיכֶם, כְּדֵי עִיסַת […]
מסכת עירובין, פרק ח, שיעור 97
משנה מבררת המשנה, וְכַמָּה הוּא שִׁיעוּרוֹ של עירוב תחומין, ומבארת, מָזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדוֹת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מאותם הרוצים לסמוך על העירוב, דכיון שיש לו כדי סעודתו ללילה וליום, מוכח שכוונתו לקנות לו שם מקום שביתה. ושיעור הפת של שתי סעודות אלו הן כשיעור מְזוֹנוֹ לִימות החוֹל, וְלֹא – ואין צריך שיהא שיעורם כמזונו לְשַׁבָּת, שבשבת […]
מסכת עירובין, פרק ח, שיעור 96
מסכת עירובין – פרק שמיני פרק זה עוסק בדיני עירובי תחומין, עירובי חצרות ושיתופי מבואות, מהו שיעור המזונות הנצרך לכך, והיכן מניחים אותם. וכן בדין שאיבת מים בשבת מבור או אמת המים הנמצאים בחצרות. משנה מבררת המשנה, כֵּיצַד מִשְׁתַּתְּפִין בִּתְחוּמִין – כיצד מניח אדם עירוב תחומין עבור כמה אנשים הרוצים לקנות שביתתם באותו מקום, ומבארת, […]
מסכת עירובין, פרק ז, שיעור 95
הגמרא מביאה הלכות נוספות בענין מיני המזון המועילים לעירוב חצרות: אָמַר שְׁמוּאֵל, מְעָרְבִין בְּפַת העשויה מקמח של אוֹרֶז, כיון שדרך בני אדם לאכול פת כזו, וְאֵין מְעָרְבִין בְּפַת העשויה מקמח של דּוֹחַן, שאין זה מאכל שרגילים בו בני אדם. אָמַר רַב, מְעָרְבִין בְּפַת עֲדָשִׁים, כיון שדרך בני אדם לאכול פת כזו. משנה משנתנו דנה […]
