מאמר שני, נ
נ. הכוזרי: תורת משה לא העמיסה עלינו את עבודת הפרישות, כי דרכה היא הדרך הממוצעת, הנותנת לכל כח מכוחות הנפש והגוף את חלקו המגיע לו, ללא הגזמה וריבוי. דרך זו הכרחית היא, כי התוספת והריבוי שמקבל כח מסוים מביא לחסרון והחלשת כח אחר. למשל, מי שלהוט אחר התאוה, מחליש על ידי זה את כח השכל […]
מאמר שני, מח3-מט
המשך מח. החבר: אמנם, החוקים האלהיים שאין השכל מחייבם, אין ישראל יודעים על מה ולמה התחייבו להיות כך או אחרת, אך גם זאת לא ידעו – איך ירד עליהם כבוד ה', ושרפה אש ה' את קרבנותיהם, וכיצד שמעו דבר ה', וארעו כל אותם ניסים שאירעו להם, והרי לולא אותן מעמדות הגלויים שזכינו לראותם בעינינו, מעמדות […]
מאמר שני, מח 2
המשך מח. החבר: כשישראל חטאו והמרו את פי ה' במצוות השכליות, שהן המעלות המוסריות, וזלזלו גם במצוות שבין אדם לחבירו, בעשיית הצדק והרחקת העוול, אשר שמירתן תנאי הכרחי לקיום כל קהלת אנשים, כשם שהכרחיות לקיום גוף האדם התזונה, השנה והתנועה. ולמרות זאת נזהרו בשמירת חוקי עבודת הקרבנות, ושאר החוקים המקובלים לנו מסיני, הסתפק הנביא בדרישה […]
מאמר שני, מח
מח. החבר: מעלות אלו והדומות להן, הם החוקים השכליים המשמשים הקדמות לתורה האלהית, והן קודמות לה קדימה טבעית (כי בטרם נשמרים החוקים השכליים, אין מקום לשמירת החוקים האלהיים). ואף ציווים קדם למצוות התורה. חוקים אלו משמשים בסיס לקיום כל חברה אנושית, כי גם חבורת ליסטים תתפרק אם לא תשליט על עצמה את שלטון הצדק.
מאמר שני, מה-מז
מה. הכוזרי: משלך על ישראל עולה יפה אך לפי דבריך (שאתם הסגולה והלב), היה מן הראוי שימצאו בכם מספר גדול יותר של אנשים הפורשים מהנאות החיים ועובדים את ה', מהמצוי בדתות אחרות. מו. החבר: אני מצטער על זכרונך הלקוי, כי שכחת מה שהקדמתי לך בדבר יסודות שרשי האמונה, ואף אתה נתת הסכמתך עליהם. הלא הסכמנו, […]
מאמר שני, מד 3
המשך מד. החבר: בודאי ידוע לך כבר שהבריאה כולה מחולקת לסוגי נבראים שונים, בעלי דרוג שונה. דומם, המורכב מארבעת היסודות (עפר, מים, רוח ואש). צומח, חי, מדבר, וישראל, שהוא מבחר המין האנושי. תכלית הבריאה כולה היא שיתקשר וידבק השפע האלוהי בסגולת המין האנושי, בזרע ישראל, ותכלית ומגמת בריאת עם הסגולה, היא בשביל סגולת הסגולה, והם […]
מאמר שני, מד 2
המשך מד. החבר: כשם שהלב מצד עצם מהותו זך ומושלם, וראוי שתדבק בו נפש החיה של האדם, כך ישראל מצד עצם שורשם ועצמיותם בריאים וזכים הם, כדי שיתקשר בהם השפע האלוהי. וכשם שהלב לוקה בהשחתה על ידי ריבוי התאוה, וזאת בהשפעת איבריו האחרים של האדם, והם הכבד, הקיבה, ושאר האיברים הגרועים במזגם, כן מושפעים ישראל […]
מאמר שני, מד 1
מד. החבר: השפע האלוהי מתפשט בעולם באמצעות השפעתו עלינו, וכדוגמת הלב, שממנו מתפשט הכח לכל גוף האדם ונפשו, ומשום כך אמר ה' לעמוס "רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה, על כן אפקוד עליכם". וזו היא נקודת רגישות למחלה, הקיימת אצל עם ישראל. ומעלת הבריאות שיש לו על שאר האומות, היא מה שאמרו רבותינו 'מוחל עוונות […]
מאמר שני, לח-מג
לח. החבר: הלב נתון לכל מיני מחלות, הפוגעים בו בכל עת, מפאת מצבים שונים, כגון דאגה, יגון, פחד, נטירת רעה, שנאה, אהבה וסכנות. מזגו משתנה בהתמדה, מיטלטל בין עודף למחסור, הוא נפגע מתזונה לקויה, פעמים נפגע מחמת תנועה, טרחה, ושאר פעולות הגוף. השפעת כל אלה ניכרת על הלב, בניגוד לשאר האברים, שאינם נתונים להשפעת גורמים […]
מאמר שני, לה-לו
לה. הכוזרי: איך תוכל לומר על האמור בפרשה זו, שהוא משל לעם ישראל, הנה הפסוק אומר שם 'הנה חליינו הוא נשא ומכאובינו סבלם, ואנחנו חשבנוהו נגוע, מוכה אלהים, והוא מחולל מפשעינו' (כלומר, אנו האומות חשבנו שבעוונות עצמו הוא לוקה, ומתברר שבגלל עוונותינו הוא לוקה), ואילו ישראל בגלל עוונות עצמם לוקים, ולא בגלל עוונות אחרים. לו. […]
