מסכת מגילה, פרק א, שיעור 4
הגמרא מבררת עתה את סדר הקדימה במצוות שונות: אָמַר רָבָא, פְּשִׁיטָא לִי, שאם יש לפני האדם שתי מצוות, האחת היא עֲבוֹדָה בבית המקדש וְהשניה היא מִקְרָא מְגִלָּה, מִקְרָא מְגִלָּה עָדִיף – יש להקדים את קריאת המגילה, ויש ללמוד זאת מִדבריו דְּרַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא, שאמר לעיל שהכהנים העובדים במקדש מבטלים את עבודתם וקוראים תחילה את […]
מסכת מגילה, פרק א, שיעור 3
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, כְּרַךְ המוקף חומה בעצמו, וְכָל הַסָּמוּךְ לוֹ, כשיעור שיבואר להלן, וְכָל הַנִּרְאֶה עִמּוֹ – כל מקום שרואים ממנו את הכרך, נִדּוֹן כִּכְרַךְ, וְקוֹרִין בו בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר. מבררת הגמרא, וְעַד כַּמָּה – מה הוא השיעור הנחשב כ'סמוך' לכרך. אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה, כְּמֵחַמָּתָן לִטְבֶרְיָא – כשיעור המרחק שבין העיר חמתן לעיר טבריא, […]
מסכת מגילה, פרק א, שיעור 2
גמרא שנינו במשנה, 'מְגִלָּה נִקְרֵאת באחד עשר' וכו'. מבררת הגמרא, הֵיכָא רְמִיזָא – היכן רמוז במגילה דין זה, שיש כמה ימים הראויים לקריאת המגילה. אָמַר רַב שִמֹן בַּר אַבָּא, שנאמר 'לְקַיֵּם אֶת יְמֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה בִּזְמַנֵּיהֶם' (אסתר ט לא), ומלשון 'בזמניהם' יש ללמוד שזְמַנִּים הַרְבֵּה תִּקְנוּ לָהֶם חֲכָמִים. שואלת הגמרא, מנין שכוונת הפסוק לרבות ימים […]
מסכת מגילה, פרק א, שיעור 1
משנה קריאת מגילת אסתר בפורים היא תקנת נביאים, ומצות עשה מדברי סופרים. משנתנו מבארת באילו ימים נקראת המגילה: מְגִלָּה – מגילת אסתר, נִקְרֵאת באחד מימים אלו, לפי החילוקים שיבוארו להלן, בְּאַחַד עָשָׂר באדר, בִּשְׁנֵים עָשָׂר, בִּשְׁלשָׁה עָשָׂר, בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר, לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר – לא לפני ולא לאחר ימים אלו. עתה מבארת המשנה […]
מסכת תענית, פסקי הלכות, פרק ד (ב)
(פסקי ההלכות הם על פי ההלכות שנלמדו ברי"ף. במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים בדבר, ואין לסמוך על הדברים למעשה) ב. כהן שהשתכר, אסור לו לישא כפיו לברך ברכת כהנים. ג. משנכנס חודש אדר, מרבים בשמחה, וזהו זמן טוב ליהודי לדון עם גוי. ומשנכנס חודש אב, ממעטים בשמחה, ואין זה זמן טוב ליהודי לדון עם גוי. […]
מסכת תענית, פרק ד, שיעור 28
נאמר בפסוק (תהילים קלז ה-ו) 'אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי, תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי, אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי'. מבררת הגמרא, מַאי – מה כוונת הפסוק בלשון 'עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי', אָמַר רַבִּי יִצְחָק, זֶה אֵפֶר מִקְלֶה (-אפר שריפה) שֶׁמניחים בְּרָאשֵׁי חֲתָנִים, זכר לחורבן בית המקדש. אָמַר לֵיה רַב פָּפָּא לְאַבַּיֵי, […]
מסכת תענית, פרק ד, שיעור 27
משנה עֶרֶב תִּשְׁעָה בְאָב (ובגמרא יבואר באיזו סעודה מדובר), לֹא יֹאכַל אָדָם שְׁנֵי תַבְשִׁילִין, וְכן לֹא יֹאכַל בָּשָׂר, וְלֹא יִשְׁתֶּה יָיִן. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, די בכך שיְשַׁנֶּה מהרגלו, ובגמרא יבואר כיצד הוא השינוי. רַבִּי יְהוּדָה מְחַיֵּב בִּכְפִיַּת הַמִּטָּה הפיכת המיטה שהיתה דרכם לשבת עליה, כדרך האבלים בזמנם, שהיו הופכים את המיטות ויושבים על […]
מסכת תענית, פרק ד, שיעור 26
תָּנוּ רַבָּנָן בברייתא, כָּל מִצְוֹת הַנּוֹהֲגוֹת בְּאָבֵל, נוֹהֲגוֹת בכל אדם בְּתִשְׁעָה בְּאָב, אָסוּר בִּרְחִיצָה, וּבְסִיכָה (-סיכת הגוף בשמן), וּבִנְעִילַת הַסַּנְדָּל, וּבְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה, וְאָסוּר לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה וּבַנְּבִיאִים וּבַכְּתוּבִים, וְלִשְׁנוֹת בְּמִשְׁנָה וּבְתַּלְמוּד וּבַהֲלָכוֹת וּבַהֲגָּדוֹת (כטעם שיבואר להלן, שלימוד התורה משמח את הלב), אֲבָל קוֹרֵא הוּא בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ רָגִיל לִקְרוֹת, וְשׁוֹנֶה בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ רָגִיל לִשְׁנוֹת, כיון שלימוד זה […]
מסכת תענית, פרק ד, שיעור 25
גמרא שנינו במשנה, 'משנכנס אב ממעטין בשמחה'. אָמַר רַב יְהוּדָה בְּרֵיהּ (-בנו) דְּרַב שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת, מִשְּׁמֵיהּ (-משמו) דְּרַב, כְּשֵׁם שֶׁמִּשֶּׁנִכְנַס אָב מיד מְמַעֲטִין בְּשִׂמְחָה, אף קודם שהגיע תשעה באב עצמו, כַּךְ מִשֶּׁנִּכְנַס אֲדָר מיד מַרְבִּים בְּשִׂמְחָה, קודם שהגיעו ימי הפורים. אָמַר רַב פָּפָּא, הִלְכָּךְ – כיון שכך, שמתחילת חודש אב ממעטים בשמחה, ומתחילת חודש […]
מסכת תענית, פסקי הלכות, פרק ג (ב) ופרק ד (א)
(פסקי ההלכות הם על פי ההלכות שנלמדו ברי"ף. במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים בדבר, ואין לסמוך על הדברים למעשה) פסקי הלכות על פי הרי"ף – תענית, פרק ג (ב) יב. יש צרות שמתריעים עליהם מיד, ואפילו במקומות הרחוקים ממקום הצרה, כיון שהם דברים העוברים ממקום למקום, ואלו הם: 'שדפון', והיינו רוח המקלקלת את התבואה. 'ירקון', […]
