מסכת שבת, פרק כג, שיעור 236
משנה משנתנו ממשיכה להביא אופנים שבהם מותר לאדם ללכת בשבת עד סמוך לתחום, כדי שיוכל להמשיך בדרכו מיד עם צאת השבת: מַחֲשִׁיכִין עַל הַתְּחוּם – הולכים בשבת עד סמוך לתחום שבת, כדי ללכת מיד בצאת השבת לְפַקֵּחַ עַל עִסְקֵי הַכַּלָּה, וְעַל עִסְקֵי הַמֵּת, כגון לְהָבִיא לוֹ אָרוֹן וְתַכְרִיכִין. נָכְרִי שֶׁהֵבִיא חֲלִילִים המשמיעים קול שמעורר בכי […]
מסכת שבת, פרק כג, שיעור 235
שנינו במשנה, אֲבָל מַחְשִׁיךְ הוּא לִשְׁמֹר ומביא פירות בידו וְכוּ'. משמע שמיד לאחר שיצאה שבת רשאי הוא לעשות מלאכתו, וּמַקְשִׁינָן – והקשתה הגמרא, וְאַף עַל גַב דְּלֹא אִבְדִּיל – וכי רשאי הוא לצאת מחוץ לתחום ולקטוף פירות קודם שהבדיל, וְהָאָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן אַנְטִיגְנוֹס מִשּׁוּם [-בשם] רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יַנַּאי, אף לאחר שיצאה שבת, אָסוּר […]
מסכת שבת, פרק כג, שיעור 234
כפי שהתבאר לעיל, אסור לעסוק בדברי חול בשבת. הגמרא מבארת עתה שמותר לדבר בשבת בחפצי מצוה, אף שהם כרוכים במלאכות האסורות בשבת: מוסיפה הגמרא, וַהֲנֵי מִילֵי דְּבַר הָרְשׁוּת הוּא דְּאָסוּר – ורק דיבור בענין מלאכת חול שהוא רשות ביד האדם לעשותו אסור לדבר עליו בשבת, אֲבָל דִּבּוּר דְּמִצְוָה, אף שהוא בענין דברים האסורים בעשיה בשבת, […]
מסכת שבת, פרק כג, שיעור 233
אגב הדין האמור לעיל, שאסרו לקרוא את רשימת האורחים או המנות מתוך הכתב, מחשש שיבא למחוק, מביאה הגמרא דין נוסף בענין זה: תָּנוּ רַבָּנָן – שנו חכמים בברייתא, כְּתָב הַמְהַלֵּךְ תַּחַת הַצּוּרָה וְתַחַת הַדְּיוּקְנָאוֹת – ציור שבכותל, כגון חיות מסוימות, או צורת בני אדם, ויש תחתיהן כתב שאינו בחקיקה, המתאר את ענינו של הציור שמעליו […]
מסכת שבת, פסקי הלכות, פרק עשרים ושנים (ג) ופרק עשרים ושלשה (א)
יט. המסתת את האבן כל שהוא חייב משום מכה בפטיש המצדד את האבן ביסוד הבנין ותקנה בידו והושיבה במקום הראוי לה חייב משום מכה בפטיש, הלוקט יבולת שעל גבי בגדים בידו כגון אלו היבולות שבכלי צמר חייב משום מכה בפטיש, והוא שיקפיד עליהן, אבל אם הסירן דרך עסק הרי זה פטור, המנער טלית חדשה שחורה […]
מסכת שבת, פרק כג, שיעור 232
משנה מוֹנֶה [-סופר] אָדָם בשבת אֶת אוֹרְחָיו וְאֶת פַּרְפְּרוֹתָיו, מִפִּיו, אֲבָל לֹא יספרם מִן הַכְּתָב, אם כתב בערב שבת רשימה של אורחים או פרפראות, לא יעיין בה בשבת, והטעם לכך יבואר בגמרא. וּמֵפִיס אָדָם – מטיל גורלות עִם בָּנָיו וְעִם בְּנֵי בֵּיתוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן, מי יקבל כל מנה בסעודה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לַעֲשׂוֹת מָנָה גְּדוֹלָה […]
מסכת שבת, פרק כג, שיעור 231
פרק זה עוסק ברובו באיסורים שגזרו חכמים בשבת מחשש שיבא האדם לידי מלאכה האסורה בשבת, וכן בדברים האסורים בשבת משום 'ממצוא חפצך ודבר דבר', כלומר, האיסור לעסוק בחפצי חול של האדם, ולדבר בעניני חול. משנה שׁוֹאֵל אָדָם – רשאי אדם לשאול מֵחֲבֵרוֹ בשבת כַּדֵּי יַיִן וְכַדֵּי שֶׁמֶן, על מנת להחזיר לו לאחר השבת, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא […]
מסכת שבת, פרק כב, שיעור 230
משנה סָכִין את הגוף בשמן בשבת, וּמְמַשְׁמְשִׁין ביד על הגוף להנאה, אֲבָל לֹא מִתְעַמְּלִין – אין משפשפים את הגוף בכח [עיסוי], וְלֹא מִתְגָּרְדִין במגרדת מיוחדת, כיון שדברים אלו נראים כעובדין דחול. אֵין יוֹרְדִין לְנהר מסוים ששמו פִילוּמָא, ובגמרא יבואר טעם הדבר. וְאֵין עוֹשִׂין אַפִּיקְטְוִיזִין – אין גורמים להקאה בְּשַׁבָּת. וְאֵין מְעַצְּבִין אֶת עצמותיו ושדרתו של […]
מסכת שבת, פרק כב, שיעור 229
הגמרא מביאה מעשה בענין זה: כִּי אָתָא – כשבא רַב דִּימִי מארץ ישראל לבבל, אָמַר, פַּעַם אַחַת יָצָא רַבִּי [-רבי יהודה הנשיא] לַשָּׂדֶה, וְהָיוּ שְׁנֵי צִדֵּי טַלִּיתוֹ מֻנָּחִין לוֹ עַל כְּתֵפוֹ, אָמַר לְפָנָיו רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן זֵרוּז, שהיה בֶּן חָמִיו שֶׁל רַבִּי מֵאִיר, בלשון תמיהה, האם בְּזוֹ – בצורת לבישה זו, לֹא חִיֵּב רַבִּי מֵאִיר […]
מסכת שבת, פרק כב, שיעור 228
אָמַר רַב הוּנָא, הַמְנַעֵר טַלִּיתוֹ בְּשַׁבָּת מהעפר שעליה, חַיָּב חַטָּאת, משום שבמעשה זה הוא מנקה את הטלית, והרי זו מלאכת 'מלבן'. מוסיפה הגמרא תנאים לאיסור זה, וְלֹא אֲמָרָן – ולא אמרנו דין זה, שיש איסור תורה בכך, אֶלָּא בְּחַדְתֵּי – רק בטלית חדשה, שדרך האדם להקפיד על עפר שיש בה, אֲבָל בְּעַתִּיקֵי – בטלית ישנה, […]
