שיעור 19, מסכת מגילה, פרק שלישי

משנה

משנתנו ממשיכה לפרט את קריאות ה'מפטיר' במועדים שונים: בְּיום טוב ראשון של פֶּסַח, קוֹרִין בְּפָרָשַׁת הַמּוֹעֲדוֹת שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים – שבספר ויקרא, וזו הפרשה המתחילה ב'שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי יִוָּלֵד', ואחר כך מובאים בה עניני המועדות.  בָּעֲצֶרֶת – בחג השבועות, קוראים פרשת 'שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת תִּסְפָּר לָךְ'. בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה קוראים פרשת 'בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ'. בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים קוראים פרשת אַחֲרֵי מוֹת, בה מובא סדר עבודת כהן גדול ביום הכפורים. בְּיוֹם טוב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חָג – של סוכות, קוֹרִין בְּפָרָשַׁת מוֹעֲדוֹת שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים, כמו בפסח, וּבִשְׁאָר יְמוֹת הֶחָג – בחול המועד סוכות, קוֹרִין בְּפרשת קָרְבְּנוֹת הֶחָג, בהם ציותה התורה מה להקריב בכל יום, וכיון שבסוכות משתנה מספר הפרים הקרבים מיום ליום, קוראים בכל יום את הפרשה של אותו היום.

גמרא

שנינו במשנה, 'בְּפֶסַח קוֹרִין בְּפָרָשַׁת הַמּוֹעֲדוֹת שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים'. אומרת הגמרא, וְהָאִידְנָא – ובזמנינו, נָהוּג עָלְמָא לְמִקְרֵי – מנהג העולם לקרוא בפסח פרשות אחרות, שסימנם מָשַׁךְ תּוֹרָא, קַדֵּשׁ בְּכַסְפָּא, פְּסָל בְּמַדְבְּרָא, שְׁלַח בּוּכְרָא. והיינו, ביום הראשון קוראים את הפרשה שנאמר בה (שמות יב כא) 'מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם צֹאן לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח' [ו'משך' הוא מלשון 'משכו']. ביום השני קוראים את הפרשה שנאמר בה (ויקרא כב כו) 'שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי יִוָּלֵד' [ו'תורא' הוא 'שור']. ביום השלישי קוראים את הפרשה שנאמר בה (שם יג ב) 'קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר'. ביום הרביעי קוראים את פרשת (שם כב כד) 'אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי' [ו'כספא' הוא 'כסף']. ביום החמישי קוראים את פרשת (שם לד א) 'פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים'. ביום השישי קוראים את פרשת (במדבר ט א) 'וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְמִדְבַּר סִינַי' [ו'במדברא' היינו 'במדבר']. ביום השביעי קוראים את פרשת (שמות יג יז) 'וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם' [והיינו 'שלח']. וביום השמיני קוראים את פרשת (דברים טו יט) 'כָּל הַבְּכוֹר אֲשֶׁר יִוָּלֵד בִּבְקָרְךָ וּבְצֹאנְךָ הַזָּכָר תַּקְדִּישׁ לַה' אֱלֹהֶיךָ' [ו'בכור' היינו 'בוכרא']. והטעם לסדר פרשיות אלו, כיון שבכולם מוזכר חג הפסח, וקוראים אותם כסדר כתיבתם בתורה, מלבד הקריאה של היום השני, שמוזכר בה ספירת העומר המתחילה ביום השני, והקריאה של היום השביעי, שהיא שירת הים, כיון שבשביעי של פסח נבקע ים סוף לפני ישראל.

וּמַפְטִירִין בימים טובים של פסח בסדר זה, בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, בְּפֶסַח העשוי בגִּלְגָּל, והיינו בספר יהושע (פרק ה) שם מסופר שיהושע מל את בני ישראל, כי היו כולם ערלים, ומחמת כן גם לא הקריבו את קרבן הפסח בכל השנים שהיו במדבר, ואחרי שמלו נאמר 'וַיַּחֲנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּגִּלְגָּל וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב בְּעַרְבוֹת יְרִיחוֹ'. וּבַשֵּׁנִי מפטירין בפֶּסַח יֹאשִׁיָּהוּ, והיינו בספר מלכים (ב' פרק כג) שם נאמר שלאחר שהכרית יאשיהו את כל העבודות זרות עשו כל ישראל את הפסח, ונאמר שם 'כִּי לֹא נַעֲשָׂה כַּפֶּסַח הַזֶּה מִימֵי הַשֹּׁפְטִים אֲשֶׁר שָׁפְטוּ אֶת יִשְׂרָאֵל וְכֹל יְמֵי מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וּמַלְכֵי יְהוּדָה'. ובחול המועד פסח אין מפטירים כלל. וּבַיּוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן של פסח, שבו נבקע ים סוף לפני ישראל ואמרו שירה, מפטירים בשירת דוד (שמואל ב' פרק כב) הפותחת בפסוק 'וַיְדַבֵּר דָּוִד לַה' אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת בְּיוֹם הִצִּיל ה' אֹתוֹ מִכַּף כָּל אֹיְבָיו וּמִכַּף שָׁאוּל'. וּלְמָחָר, ביום טוב שני, מפטירים בספר ישעיהו בפרשה העוסקת בסנחריב מלך אשור שעלה על ירושלים, והקדוש ברוך הוא המית את כל חייליו בלילה אחד, והפטרה זו פותחת בפסוק (י לב) 'עוֹד הַיּוֹם בְּנוֹב לַעֲמֹד יְנֹפֵף יָדוֹ הַר בית בַּת צִיּוֹן גִּבְעַת יְרוּשָׁלִָם', והיינו שאמרו החוזים בכוכבים לסנחריב שאם יבוא באותו יום לירושלים וילחם בה, ינצח, והתאמץ והלך דרך ארוכה עם כל צבאו כדי להגיע לירושלים בו ביום, אך כשהגיע לנוב וראה את ירושלים, היתה קטנה בעיניו, ונופף ידו בבוז על ירושלים, ואמר לחייליו שישארו שם לישון בלילה ולמחרת יוציא כל אחד חתיכת אבן מהחומה ויבקיעו את העיר, אמנם בלילה בא מלאך ה' והרג את כל צבאו.

בָּעֲצֶרֶת – בחג השבועות, בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן קוראים את פרשת מתן תורה שבספר שמות (יט א) הפותחת בפסוק 'בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי'. וּמַפְטִירִין בַּמֶּרְכָּבָה – בנבואת יחזקאל (פרק א) שאמר 'נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וָאֶרְאֶה מַרְאוֹת אֱלֹהִים', כיון שביום מתן תורה ירד הקדוש ברוך הוא על הר סיני בהוד מרכבתו. וּבְיוֹם טוֹב שֵׁנִי של שבועות קוראים בספר דברים, בפרשה הפותחת בפסוק (טז ט) 'שִׁבְעָה שָׁבוּעוֹת תִּסְפָּר לָךְ מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת'. וּמַפְטִירִין בַּחֲבַקּוּק בפרשה הפותחת בפסוק (ג א) 'תְּפִלָּה לַחֲבַקּוּק הַנָּבִיא עַל שִׁגְיֹנוֹת', כיון שנאמר שם (שם ג) 'אֱלוֹהַּ מִתֵּימָן יָבוֹא וְקָדוֹשׁ מֵהַר פָּארָן סֶלָה', ופסוק זה נאמר על זמן מתן תורה.

בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן, קוראים בספר בראשית (פרק כא) את הפרשה הפותחת בפסוק 'וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר וַיַּעַשׂ ה' לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר', והטעם לכך, כיון שבראש השנה נפקדה שרה. וּמַפְטִירִין בְּעניינה של חַנָּה הנביאה אם שמואל, והיינו הפרשה שבתחילת ספר שמואל הפותחת בפסוק 'וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִן הָרָמָתַיִם צוֹפִים מֵהַר אֶפְרָיִם וּשְׁמוֹ אֶלְקָנָה בֶּן יְרֹחָם בֶּן אֱלִיהוּא בֶּן תֹּחוּ בֶן צוּף אֶפְרָתִי', כיון שגם חנה נפקדה בראש השנה. וּבְיוֹם טוב שֵׁנִי של ראש השנה קוראים את פרשת עקידת יצחק (בראשית כב) הפותחת בפסוק 'וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם', כדי להזכיר את עקידת יצחק וְאֵילוֹ, שמחמת כן אנו תוקעים בשופר של איל. וּמַפְטִיר בספר ירמיה (פרק לא) בפרשה שמוזכר בה הפסוק (יט) 'הַבֵּן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד עַל כֵּן הָמוּ מֵעַי לוֹ רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ נְאֻם ה", כיון שמצוות היום בפסוקי זכרונות, ואף כאן נאמר 'זכור אזכרנו עוד'.