מסכת תרומות, פרק ד, משניות ח-ט

משנה ח: רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, תְּאֵנִים שְׁחוֹרוֹת מַעֲלוֹת אֶת הַלְּבָנוֹת, לְבָנוֹת, מַעֲלוֹת אֶת הַשְּׁחוֹרוֹת. עִגּוּלֵי דְבֵלָה, הַגְּדוֹלִים מַעֲלִים אֶת הַקְּטַנִּים, וְהַקְּטַנִּים מַעֲלִין אֶת הַגְּדוֹלִים. הָעִגּוּלִים מַעֲלִין אֶת הַמַּלְבְּנִים, וְהַמַּלְבְּנִים מַעֲלִין אֶת הָעִגּוּלִים. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹסֵר. וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, בְּיָדוּעַ מַה נָּפְלָה, אֵין מַעֲלוֹת זוֹ אֶת זוֹ, וּכְשֶׁאֵינוֹ יָדוּעַ מַה נָּפְלָה, מַעֲלוֹת זוֹ אֶת זוֹ:

משנה ט: כֵּיצַד, חֲמִשִּׁים תְּאֵנִים שְׁחוֹרוֹת וַחֲמִשִּׁים לְבָנוֹת, נָפְלָה שְׁחוֹרָה, שְׁחוֹרוֹת אֲסוּרוֹת וְהַלְּבָנוֹת מֻתָּרוֹת. נָפְלָה לְבָנָה, לְבָנוֹת אֲסוּרוֹת וּשְׁחוֹרוֹת מֻתָּרוֹת. בְּשֶׁאֵינוֹ יָדוּעַ מַה נָּפְלָה, מַעֲלוֹת זוֹ אֶת זוֹ. בְּזוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַחְמִיר, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מֵקֵל:

משנה ח: כפי שהתבאר במשנה הקודמת, תקנו חכמים שתרומה לא תתבטל אלא אם כן יש כנגדה מאה חלקים, משנתנו מבארת האם יש צורך שהתערובת תהיה של אותו מין ממש. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, תְּאֵנִים שְׁחוֹרוֹת מַעֲלוֹת אֶת הַלְּבָנוֹת, לְבָנוֹת, מַעֲלוֹת אֶת הַשְּׁחוֹרוֹת, כלומר, אם היו בכלי מאה תאנים, חציין לבנות וחציין שחורות, ונפלה לתוכן תאנה של תרומה, שחורה או לבנה, מצטרפות כל התאנים לבטלה, אף שהיא לבנה וחציין שחורות או להיפך (ונמצא שהספק הוא רק בין השחורות או רק בין הלבנות, ובהן אין מאה כנגדה), מכל מקום כיון שאם היה רוצה היה דורס את כולם ומערבם יחד לעיגול דבילה אחד הרי זו תערובת אחת, והתרומה בטלה ברוב (ואמנם כשבא להוציא תאנה אחת וליתנה לכהן, כפי שהתבאר לעיל שמלבד איסור תרומה שהיה בה והתבטל, הרי היא גם ממון הכהן, וממון אינו בטל ברוב, עליו להוציא תאנה מאותו מין ממש שנפלה, שאם נפלה תאנה לבנה מוציא לכהן תאנה לבנה, ואם היתה שחורה מוציא שחורה).

אם היתה התערובת של עִגּוּלֵי דְבֵלָה, והיינו תאנים הדרוסות ומעוכות יחד בעיגול, ונפל עיגול דבילה של תרומה לתוך עיגולי דבילה של חולין, אף אם לא היו כל העיגולים שוים בגודלם, הַגְּדוֹלִים מַעֲלִים אֶת הַקְּטַנִּים, וְהַקְּטַנִּים מַעֲלִין אֶת הַגְּדוֹלִים, כלומר, אם יש בסך כל משקל התאנים שבעיגולי החולין מאה כנגד העיגול של התרומה, אף אם חלק מעיגולי החולין הם גדולים וחלקם קטנים, ואילו עיגול התרומה היה או קטן או גדול, מכל מקום מצטרפים כל העיגולים לבטל את העיגול של התרומה.

וכן אם היו הדבילות עשויות בצורות שונות, של עיגולים ומלבנים, והתרומה היתה עגולה או מלבנית, מכל מקום הָעִגּוּלִים מַעֲלִין אֶת הַמַּלְבְּנִים, וְהַמַּלְבְּנִים מַעֲלִין אֶת הָעִגּוּלִים.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹסֵר בכל אלו וסובר שאין תרומה מתבטלת אלא בתערובת של מינה ממש, ולכן אם היתה שחורה יש צורך במאה תאנים שחורות, וכן אם היתה דבילה קטנה או עגולה יש צורך שיהיו כל המאה דומות לה בכך, ואף אם לא ידוע מה היתה, כיון שבין כך ובין כך אין מאה כנגדה, אינה בטילה (אמנם כשידוע שנפלה שחורה, אסורות רק השחורות שבתערובת, ולא הלבנות שאינן בכלל הספק, וכן בשאר האופנים).

וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, יש חילוק בדבר, בְּאופן שיָדוּעַ מַה נָּפְלָה, כגון שידוע שנפלה תאנה שחורה של תרומה לתוך תערובת של תאנים שחורות ולבנות, אֵין מַעֲלוֹת זוֹ אֶת זוֹ, אלא יש צורך שיהיו מאה שחורות כנגדה, וכן בקטנים וגדולים, עיגולים ומלבנים. וּכְשֶׁאֵינוֹ יָדוּעַ מַה נָּפְלָה, וכגון שלא ידוע אם נפלה תאנת תרומה שחורה או לבנה, הרי אלו מַעֲלוֹת זוֹ אֶת זוֹ, וניתן להחשיב גם את השחורות וגם את הלבנות לשיעור מאה, כדי לבטל בהם את התרומה.

משנה ט: ממשיכה המשנה ומבארת את שיטת רבי עקיבא, כֵּיצַד, היתה תערובת של חֲמִשִּׁים תְּאֵנִים שְׁחוֹרוֹת וַחֲמִשִּׁים לְבָנוֹת, נָפְלָה תאנת תרומה שְׁחוֹרָה, שְׁחוֹרוֹת אֲסוּרוֹת, וְהַלְּבָנוֹת מֻתָּרוֹת. נָפְלָה לְבָנָה, לְבָנוֹת אֲסוּרוֹת וּשְׁחוֹרוֹת מֻתָּרוֹת. בְּשֶׁאֵינוֹ יָדוּעַ מַה נָּפְלָה, האם שחורה או לבנה, מַעֲלוֹת זוֹ אֶת זוֹ, והכל מותר. בְּזוֹ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַחְמִיר, שאינה בטלה במאה שאינן דומה לה לגמרי, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מֵקֵל שהיא בטילה (ובמשנה הבאה יבואר מהו האופן שרבי אליעזר מיקל ורבי יהושע מחמיר).