משנה ה: תִּלְתָּן שֶׁנָּפְלָה לְתוֹךְ הַבּוֹר שֶׁל יַיִן, בִּתְרוּמָה, בְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, אִם יֵשׁ בַּזֶּרַע כְּדֵי לִתֵּן טַעַם, אֲבָל לֹא בָעֵץ. בִּשְׁבִיעִית וּבְכִלְאֵי הַכֶּרֶם וְהֶקְדֵּשׁ, אִם יֵשׁ בַּזֶּרַע וּבָעֵץ כְּדֵי לִתֵּן טָעַם:
משנה ה: תִּלְתָּן, שזהו מין צמח שיש טעם גם בעליו וגם בעץ שלו, שֶׁנָּפְלָה לְתוֹךְ הַבּוֹר שֶׁל יַיִן של חולין, בִּתְרוּמָה או בְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי – אם היה התלתן של תרומה או של מעשר שני, משערים אִם יֵשׁ בַּזֶּרַע לבדו כְּדֵי לִתֵּן טַעַם, נעשה דין היין כדין תרומה (להאסר לזרים), או כדין מעשר שני (להאכל בירושלים), אֲבָל לֹא בָעֵץ – אין טעם העץ אוסר את היין, כיון שלגבי תרומה ומעשר שני אין קדושה בעץ אלא בזרע לבדו. אבל בִּשְׁבִיעִית, וּבְכִלְאֵי הַכֶּרֶם, וְהֶקְדֵּשׁ, שבכל אלו גם העץ עצמו קדוש בקדושת שביעית או בקדושת הקדש, וכן נאסר בכלאי הכרם, אומדים אִם יֵשׁ בַּזֶּרַע וּבָעֵץ יחד כְּדֵי לִתֵּן טָעַם ביין, נעשה דין היין כדין התלתן, להיות קדוש בקדושת שביעית או הקדש, או להאסר כדין כלאי הכרם.
