מאמר שני, כ 6

המשך כ. החבר: (ואמנם יש כאן מקום לשאול, היות ואמרנו שאת תחילת היום יש לחשב מארץ ישראל, וככל שפונים מערבה מתאחר תחילת אותו יום, עד שבהגיענו לסין מתאחר היום בשמונה עשרה שעות, אם כן מן הדין שגם לאחר סין, עד גבול ארץ ישראל, יתאחר יותר ויותר מועד כניסת השבת, ואם כן למה קבענו את סין כנקודה המערבית ביותר), התשובה לזה, כי אותו מרחק של שש שעות שבין ארץ ישראל לסין, הוא נקבע כנקודה מזרחית, ולא כמערבית, והוא מקדים את ארץ ישראל ולא מאחרה. למשל, בשעה שבארץ ישראל זמן שקיעת החמה של ערב שבת, בסין הוא חצות לילה של ליל ששי, אך במקום שהוא מעבר לסין לכיוון ארץ ישראל – מתחילה יממה חדשה. נמצא שהוא מקדים את ארץ ישראל, והזמן באותו מקום הוא חצות ליל שבת, לעומת סין ששם עדיין ליל ששי. ואכן, אי אפשר לפתור את בעית קביעות הימים פתרון אחר, כי היות והארץ כדורית, אם כן כל נקודה ונקודה ממנה היא מזרחית לנקודה הסמוכה לה, והנה אם נקבע נקודה מסוימת על פני כדור הארץ, ונחליט שממנה מתחיל היום, וכל נקודה שמערבית לה מאוחרת ממנה, יתבלבל חשבון קביעות היום, כי הארץ עגולה היא, וכל נקודה ונקודה ממנה כשם שהיא מזרחית לנקודה המערבית לה וקודמת לה, כך היא גם מערבית לנקודה המזרחית לה ומאוחרת ממנה, על כן מוכרח הדבר שיהיה מקום מסוים בעולם שהוא סוף המערב, ומשם ואילך התחלת הימים לא מתאחרת יותר, ויחד עם זה הוא גם התחלת המזרח (מה הוא התחלת המזרח? אין הכונה למקום שממנו היום מתחיל, כי הלא כבר אמרנו שהתחלת היום תלוי בארץ ישראל, אלא הכונה שאותן מקום אין לו דין מערב גמור, ולא מזרח גמור. אינו מערב גמור ועל כן אין התחלת היום מתאחר יותר מאשר בהתחלת סין, ואינו מזרח גמור, ועל כן התחלת היום לא תלוי באותו מקום, אך בכל זאת יש לו דין מזרח, בזה שהוא נחשב מקדים את ארץ ישראל, כפי שבארנו, והוא לארץ ישראל כהתחלת הישוב. אבל אם לא היינו קובעים קטע מסוים שממנו תתחיל קריאת הימים, ומקום הסמוך לו לא יחשב מזרחית לסמוך לו, אלא קצה אחד מזרח גמור וקצהו השני מערב גמור (וכפי שבארנו), לא יכולנו למצא פתרון אף לבעיה טבעית פשוטה, איך יקראו בני האדם בכל העולם את ימי השבוע בצורה אחידה.