מסכת הוריות, חזרה, פרק ב, משניות א-ה

פרק ב, משנה א: כהן משיח ששגג והורה היתר לעצמו בדבר שזדונו כרת, ושגג ועשה מעשה על פי הוראתו, מביא פר. אך אם היה המעשה במזיד, או שהיתה ההוראה במזיד, פטור מקרבן.
משנה ב: כהן משיח שהורה היתר לעצמו ועשה מעשה על פי הוראתו, ובאותו זמן טעו הסנהדרין בחטא אחר והתירוהו, והרי הם מביאים עתה פר העלם דבר של ציבור, אין פר זה מכפר על חטאו של הכהן המשיח שהיה בענין אחר, אלא עליו להביא פר בפני עצמו. אבל אם הכהן המשיח היה בסנהדרין שהתירו את האיסור, ועשה עמהם מעשה, מתכפר לו חטאו בפר העלם דבר של הציבור, כיון שדיניהם דומים בכך שחיובם הוא כשמורים היתר במקצת המצוה, ולא כשעוקרים את כולה, ולכן כפרתם שוה.
משנה ג: חיוב פר העלם דבר של ציבור בחטא רגיל ובחטא של עבודה זרה הוא כששגגו הסנהדרין בהוראתם, ושגגו רוב הציבור בעשיית המעשה, וכן חיוב פר של הכהן המשיח הוא כששגג בהוראתו ושגג בעשיית המעשה. ואין חיוב פר זה אלא בהוראת היתר על חטא שיש בזדונו כרת, ובשגגתו חטאת קבועה. וכן בעבודה זרה, החיוב הוא בפרט מהלכות אלו ששגגתו חטאת קבועה וזדונו כרת.
משנה ד: הורו בית דין היתר בטומאת מקדש וקדשיו, אין מביאים פר העלם דבר, כיון שאין בשגגתו חטאת קבועה אלא קרבן עולה ויורד. וכן אין מביאים אשם תלוי על ספק טומאת מקדש וקדשיו, כיון שאף אשם תלוי אינו בא אלא על חטא ששגגתו חטאת קבועה. אך אם הורו היתר בדין מדיני הנדה [או כל דבר ששגגתו חטאת קבועה], מביאים פר העלם דבר, בין אם היתה ההוראה במצות עשה שבנדה, כגון שהורו שהמשמש עם אשתו הטהורה ונטמאה מותר לו לפרוש מיד, ובין אם התירו איסור ביאה על הנדה.
משנה ה: העובר בשוגג על איסור שבועת העדות, שבועת ביטוי וטומאת מקדש וקדשיו, אינו מביא חטאת קבועה, אלא קרבן עולה ויורד, ולכן אין בהוראות ביתר באיסורים אלו חיוב פר העלם דבר. ולדברי רבי יוסי הגלילי אין קרבן עולה ויורד נוהג במלך, כיון שאמרה בזה התורה 'ואם לא תשיג ידו', ומלך אינו בא לעולם לידי עניות. ורבי עקיבא חולק ואומר שגם מלך בכלל קרבן עולה ויורד, חוץ משבועת העדות, כיון שאינו מעיד, וממילא אינו חייב על שבועתו שאינו יודע עדות.