שיעור 59, ספר דניאל, פרק ו, יא-יג

יא וְ֠דָֽנִיֵּאל כְּדִ֨י יְדַ֜ע דִּֽי־רְשִׁ֤ים כְּתָבָא֙ עַ֣ל לְבַיְתֵ֔הּ וְכַוִּ֨ין פְּתִיחָ֥ן לֵהּ֙ בְּעִלִּיתֵ֔הּ נֶ֖גֶד יְרֽוּשְׁלֶ֑ם וְזִמְנִין֩ תְּלָתָ֨ה בְיוֹמָ֜א ה֣וּא ׀ בָּרֵ֣ךְ עַל־בִּרְכ֗וֹהִי וּמְצַלֵּ֤א וּמוֹדֵא֙ קֳדָ֣ם אֱלָהֵ֔הּ כָּל־קֳבֵל֙ דִּֽי־הֲוָ֣א עָבֵ֔ד מִן־קַדְמַ֖ת דְּנָֽה׃ יב אֱ֠דַיִן גֻּבְרַיָּ֤א אִלֵּךְ֙ הַרְגִּ֔שׁוּ וְהַשְׁכַּ֖חוּ לְדָֽנִיֵּ֑אל בָּעֵ֥ה וּמִתְחַנַּ֖ן קֳדָ֥ם אֱלָהֵֽהּ׃ יג בֵּ֠אדַיִן קְרִ֨בוּ וְאָֽמְרִ֥ין קֳדָם־מַלְכָּא֮ עַל־אֱסָ֣ר מַלְכָּא֒ הֲלָ֧א אֱסָ֣ר רְשַׁ֗מְתָּ דִּ֣י כָל־אֱנָ֡שׁ דִּֽי־יִבְעֵא֩ מִן־כָּל־אֱלָ֨הּ וֶֽאֱנָ֜שׁ עַד־יוֹמִ֣ין תְּלָתִ֗ין לָהֵן֙ מִנָּ֣ךְ מַלְכָּ֔א יִתְרְמֵ֕א לְג֖וֹב אַרְיָֽוָתָ֑א עָנֵ֨ה מַלְכָּ֜א וְאָמַ֗ר יַצִּיבָ֧א מִלְּתָ֛א כְּדָת־מָדַ֥י וּפָרַ֖ס דִּי־לָ֥א תֶעְדֵּֽא׃

֍           ֍            ֍

(יא) וְדָנִיֵּאל, כְּדִי יְדַע דִּי רְשִׁים כְּתָבָא – על אף שידע שנרשם כתב זה מאת המלך, שכל המבקש דבר ממי שיהיה מלבד המלך חייב מיתה, עַל לְבַיְתֵהּ – נכנס לביתו, וְכַוִּין פְּתִיחָן לֵהּ בְּעִלִּיתֵהּ נֶגֶד יְרוּשְׁלֶם – וחלונות היו פתוחים לו בעלייתו מול העיר ירושלים, וְזִמְנִין תְּלָתָה בְיוֹמָא – ושלש פעמים ביום הוּא בָּרֵךְ עַל בִּרְכוֹהִי – היה דניאל כורע על ברכיו, וּמְצַלֵּא וּמוֹדֵא קֳדָם אֱלָהֵהּ – ומתפלל ומודה לפני אלהיו, ולא עשה כן כדי לעבור על גזירת המלך [שהרי אין חיוב למסור את הנפש על מצוות תפילה, וגם לא הסתתר כלל אלא התפלל בבית שחלונותיו פתוחים], אלא כָּל קֳבֵל דִּי הֲוָא עָבֵד מִן קַדְמַת דְּנָה – כלעומת שהיה עושה לפני הגזירה הזו, כלומר, כיון שהבין דניאל שגזירת המלך היא רק על מי שבא לבקש בקשה חדשה, וכפי שהיה נוסח הגזירה, על המבקש בקשה, ולא על מי שמתפלל מצד מצוות דתו על בקשות קבועות וסדורות, וכפי שנאמר בדניאל שהיה 'מתפלל ומודה', שדבר זה אינו שייך כלל לפני מלך בשר ודם, ולא היתה גזירת המלך להעבירו על דתו.

(יב) אֱדַיִן גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ הַרְגִּשׁוּ – אז אותם אנשים שביקשו להזיק לדניאל התקבצו יחד, וְהַשְׁכַּחוּ לְדָנִיֵּאל בָּעֵה וּמִתְחַנַּן קֳדָם אֱלָהֵהּ – ומצאו את דניאל כשהוא 'מבקש ומתחנן' לפני אלהיו, ונכתבה כאן לשון זו כיון שהם רצו להלשין לפני המלך שמצאוהו כשהוא מבקש מה' בתפילתו בקשה פרטית ומחודשת, ועבר על מצוות המלך.

(יג) אמנם כיון שידעו אותם אנשים שיהיה ניתן להצדיק את דניאל בטענה שלא היו התפילות לאלוקים בכלל הגזירה, לכן התחכמו ובאו תחילה לדריוש המלך כמסיחים לפי תומים, בֵּאדַיִן קְרִבוּ וְאָמְרִין קֳדָם מַלְכָּא – אז התקרבו ואמרו אותם אנשים לפני דריוש המלך, עַל אֱסָר מַלְכָּא – כשואלים אותו על איסור וגזירת המלך, הֲלָא אֱסָר רְשַׁמְתָּ – הרי כתבת איסור, דִּי כָל אֱנָשׁ דִּי יִבְעֵא מִן כָּל אֱלָהּ וֶאֱנָשׁ עַד יוֹמִין תְּלָתִין – שכל אדם שיבקש בקשה מכל אלהים או אנשים עד סוף שלשים יום, לָהֵן מִנָּךְ מַלְכָּא – מלבדך, המלך, יִתְרְמֵא לְגוֹב אַרְיָוָתָא – יושלך לגוב האריות. עָנֵה מַלְכָּא וְאָמַר – ענה המלך ואמר, יַצִּיבָא מִלְּתָא – אמת הדבר, כְּדָת מָדַי וּפָרַס, דִּי לָא תֶעְדֵּא – שלא תשוב.