א וַיִּגַּע֙ הַחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֔י וּבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בֶּֽעָרִ֑ים וַיֵּאָֽסְפ֥וּ הָעָ֛ם כְּאִ֥ישׁ אֶחָ֖ד אֶל־יְרֽוּשָׁלִָֽם׃ ב וַיָּקָם֩ יֵשׁ֨וּעַ בֶּן־יֽוֹצָדָ֜ק וְאֶחָ֣יו הַכֹּֽהֲנִ֗ים וּזְרֻבָּבֶ֤ל בֶּן־שְׁאַלְתִּיאֵל֙ וְאֶחָ֔יו וַיִּבְנ֕וּ אֶת־מִזְבַּ֖ח אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לְהַֽעֲל֤וֹת עָלָיו֙ עֹל֔וֹת כַּכָּת֕וּב בְּתוֹרַ֖ת מֹשֶׁ֥ה אִישׁ־הָֽאֱלֹהִֽים׃ ג וַיָּכִ֤ינוּ הַמִּזְבֵּ֨חַ֙ עַל־מְכ֣וֹנֹתָ֔יו כִּ֚י בְּאֵימָ֣ה עֲלֵיהֶ֔ם מֵֽעַמֵּ֖י הָֽאֲרָצ֑וֹת וַיַּֽעֲל֨וּ עָלָ֤יו עֹלוֹת֙ לַֽיהוָ֔ה עֹל֖וֹת לַבֹּ֥קֶר וְלָעָֽרֶב׃ ד וַֽיַּעֲשׂ֛וּ אֶת־חַ֥ג הַסֻּכּ֖וֹת כַּכָּת֑וּב וְעֹלַ֨ת י֤וֹם בְּיוֹם֙ בְּמִסְפָּ֔ר כְּמִשְׁפַּ֖ט דְּבַר־י֥וֹם בְּיוֹמֽוֹ׃
֍ ֍ ֍
פרק ג (א) וַיִּגַּע – התקרב והגיע הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, הוא חודש תשרי, וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל היו בֶּעָרִים, וַיֵּאָסְפוּ הָעָם כְּאִישׁ אֶחָד אֶל יְרוּשָׁלִָם.
(ב) וַיָּקָם יֵשׁוּעַ בֶּן יוֹצָדָק, וְאֶחָיו הַכֹּהֲנִים, וּזְרֻבָּבֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל וְאֶחָיו, וַיִּבְנוּ אֶת מִזְבַּח אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לְהַעֲלוֹת עָלָיו עֹלוֹת – קרבנות התמיד ועולות החגים, כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים.
(ג) וַיָּכִינוּ הַמִּזְבֵּחַ עַל מְכוֹנֹתָיו, כי יש מקום קבוע ומדוייק למקום המזבח, ונביא שעלה עמהם מהגולה אמר להם היכן הוא המקום שצריך לבנותו, והטעם שהמתינו מלבנות את המזבח עד שהתאספו כל העם לירושלים, כִּי בְּאֵימָה עֲלֵיהֶם – היו מפחדים מֵעַמֵּי הָאֲרָצוֹת – מהגויים שהתגוררו בארץ באותו זמן, בהיותם אנשים מועטים, ורק לאחר שהתאספו כל ישראל בנו את המזבח, וַיַּעֲלוּ עָלָיו עֹלוֹת לַה', עֹלוֹת לַבֹּקֶר וְלָעָרֶב.
(ד) וַיַּעֲשׂוּ אֶת חַג הַסֻּכּוֹת כַּכָּתוּב, וְעֹלַת יוֹם בְּיוֹם בְּמִסְפָּר, והם ארבעה עשר כבשים המוקרבים באותו מספר בכל יום מימי חג הסוכות, ואת פרי החג הקריבו כְּמִשְׁפַּט דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ, כי בכל יום משתנה מספר פרי החג, פוחת והולך.
